ת"ק 41662-04-15 כהן נ' אהרן

1.בפני תביעה קטנה, בסך 8058 ₪, שעניינה אי-תשלום תמורה בעד עבודת שיפוץ.

2.על פי כתב התביעה, ביצע התובע עבור הנתבעת עבודת שיפוץ קטנה בביתה, אך רק חלק מהתמורה שולמה לו. לכתב התביעה צורף טופס "חשבון/הצעת מחיר", המפרט את רכיבי התביעה, ואלה הם: פירוק הקירות בסלון ופינוי למכולה (2,000 ₪), תיקוני טיח (1,000 ₪), תיקוני ריצוף (1,200 ₪), הזזת 2 נקודות מים (1,500 ₪), עבודות חשמל (2,000 ₪), קניית ריצוף (400 ₪) – סה"כ: 8,100 ₪, שהם 9,558 ₪ לאחר המע"מ; ובניכוי 2 נקודות המים שלא בוצעו (1,500 ₪), ותשלום ששולם ע"ח (2,800 ₪) – סה"כ: 6,858 ₪; ובצירוף עגמת נפש והפסד ימי עבודה (1,200 ₪) = 8,058 ₪.

3.כבר עתה אעיר, כי טופס זה, החתום ע"י התובע, בלבד, מעורר תהיות, שכן ניכר עליו שלא נערך לקראת העבודה, לאור התייחסות לפיצוי עבור עגמת נפש, להורדת נקודות שלא בוצעו, וכן לאופן בו נוסחו חלק מהסעיפים, באופן המתאר כאילו העבודה כבר נעשתה (למשל: כאשר נכתב בפסקה הקודמת "תיקוני ריצוף", המלל בטופס היה "תיקוני ריצוף במקומות שהורדנו את הקירות" – ההדגשה אינה במקור).

4.על פי כתב ההגנה, העבודה שביצע התובע היתה "חלקית ורשלנית", הסכום שקיבל על החשבון היה 4,750 ₪, נקודות החשמל עקומות, ארון החשמל רופף, והעבודה הושארה בלא לסיימה, עד שהנתבעת נאלצה לקחת קבלן אחר כדי להשלימה.

5.בדיון שהתקיים בפני (שהתנהל בחלקו בטונים גבוהים ותוך הטחת האשמות של כל אחד מהצדדים במשנהו), טען התובע כי את הטופס שצירף לכתב התביעה ערך לקראת סוף ביצוע העבודה, אישר כי לא היתה מכולה לפינוי הפסולת, אישר כי קיבל סך של 4,750 ₪ על החשבון, אך הכחיש שלא סיים את העבודה, וטען כי ארון החשמל כלל לא היה בטיפולו. הוא לא זכר להגיד מה היה המחיר המדויק שסוכם בתחילת העבודה.

6.הנתבעת טענה, מנגד, כי שילמה סך 500 ₪ לשכן שלה, כדי להשלים חלק מהעבודות שהתובע לא השלים, וכי עד היום לא הוסדרו בעיות אביזרי החשמל הרופפים. בנוסף, בשל העדר מכולה, היתה נתונה לאיומיו של פקח העירייה, כי תספוג קנס על הותרת פסולת ברשות הרבים, עד שהתובע הואיל לפנות את הפסולת ברכבו, לאחר זמן. עוד טענה, כי מעולם לא קיבלה הצעת מחיר כתובה, ולא ראתה את הטופס שצורף לכתב התביעה עד הגשת התביעה. לשיטתה, הסכום שסוכם היה 8,000 ₪, ובהפחתת העבודות שלא בוצעו (נקודות המים – 1,500 ₪), התמורה עבור המכולה (1,000 ₪, לדבריה), וסך של 500 ₪ ששילמה לשכן, ממילא מכסה הסכום ששילמה את חלקה הארי של התמורה (4,750 ₪ מתוך 5,000 ₪).

7.לאחר ששמעתי את הצדדים, ונתתי דעתי לדלות הראיות שבתיק, אני סבור שיש לדחות את התביעה בעיקרה. על התובע הנטל להוכיח הן את סכום העסקה, והן את הסכום המגיע לו. הוא כשל בשני רכיבים אלה. הטופס שהוגש, והיוצר מצג כאילו הוא הצעת המחיר המקורית, נראה כאילו נערך לקראת התביעה, והסבריו של התובע לא היו משכנעים. משכך, אין הוא מהווה כשלעצמו ראיה לדבר. אשר על כן, יש לאמץ את גרסת הנתבעת, המודה כי התמורה המוסכמת היתה 8,000 ₪ (סכום הקרוב מאד לסכום הנטען ע"י התובע, לפני מע"מ).

8.משהודה התובע כי לא סיפק מכולה לפינוי הפסולת, הגם שבטופס שהוא עצמו ערך ישנה התחייבות כזו, ובהעדר גרסה נוגדת, אני מקבל את עדות הנתבעת כי המחיר שנקב התובע עבור עלות שכירת המכולה הוא 1,000 ₪. מאחר שהתובע הודה כי נקודות המים לא הוזזו, ונקב בעצמו במחיר לעבודה זו (1,500 ₪), הרי שיש לקבוע, כי יתרת התמורה היא 5,500 ₪ בלבד.

9.התובע הודה, בניגוד לטענתו בנספח לכתב התביעה, כי הנתבעת שילמה 4,750 ₪, ומכאן כי יתרת התמורה המגיעה בשלב זה של ניתוח העובדות היא 750 ₪ בלבד.