ת"ק 41590-10-13 יבדייב נ' מנדס רוטר ואח'

בתאריך 23.1.12 בשעה 08:30 לערך, ברח' יפה נוף סמטת הלילך בפרדס חנה, ננשכה התובעת על

ידי כלבתו של נתבע 1 המתגורר במקום (להלן: "הכלבה").

התובעת, הטוענת כי מדובר בכלבה שכבר תקפה אותה בעבר ללא סיבה, בהזדמנויות אחרות קודמות בהן אמרה לנתבע כי היא פוחדת ממנה משום שהיא רצה אחריה ואילו הוא השיב לה שהכלבה לא אוהבת אותה, תיארה בעדותה בבית המשפט את הארוע נשוא תביעתה, כך:

"בתאריך 23.1.12 היה חורף, לבשתי הרבה בגדים וקשרתי את הסוודר חזק.

הלכתי בכביש ויש סמטה צרה. אני הלכתי בכביש הראשי. אני לא הבנתי מה

קפץ עלי ומי קפץ... פתאום ראיתי שמשהו תפס אותי חזק. אני התחלתי לצעוק

ולא היה אף אחד... הוא נשך אותי ולא שחרר אותי והתחלתי לצעוק ואף אחד לא

היה. בפינה אחרת עמדה האישה, צעקתי וחשבתי שאני הולכת למות ואשתו של

הנתבע ראתה אותי. ראיתי שהילד מסתכל עלי ועל הגברת וצעקתי של מי הכלב

תקחו אותו אני אזמין משטרה. בסוף הכלב השתחרר והיא עומדת ומסתכלת ולא

קוראת לו. אמרתי לה למה את לא קוראת לכלה, אני אזמין לה משטרה. אחר כך

הבנתי שמדובר בכלב שלה ושהיא אשתו...".

לתמיכת טענותיה בדבר הנשיכה צרפה התובעת לכתב תביעתה אישור רפואי המלמד על כך שלמחרת היום, ב- 24.1.12, בבדיקתה אצל רופא בקופת החולים, נמצאו נפיחות והמטומה בירך ימין שלה ושתי שריטות בכף ידה השמאלית. בתום הבדיקה נשלחה התובעת לביתה עם הנחיה לקומפרסים קרים בירך ימין ולפניה אל משרד הבריאות.

בחלוף כחודשיים, ביום 22.3.12, פנתה התובעת אל המרפאה לבריאות הנפש בבית החולים "הלל יפה" בחדרה, אובחנה כמי שסובלת מ- Post traumatic stress disorder  וניתנו לה תרופות הרגעה.

בביקור נוסף שלה במרפאה ביום 16.5.12 הוגדר מצבה ככזה ה"מאופיין במצב חרדתי, שחזור זכרונות, עוררות יתרה, שקשורים לארוע בינואר 2012, שלדבריה הותקפה ע"י כלב שנשך אותה ביד וברגל וקפץ עליה מספר פעמים" ומינון התרופות שניתנו לה קודם לכן, הועלה.

ביום 7.2.13 ביקרה התובעת אצל רופא קופת החולים אשר ציין בגליון תיעוד הביקור כי היא עדיין סובלת מדיכאון וחרדה בעקבות נשיכת הכלבה.

ממסמכים נוספים שצורפו לכתב התביעה עולה כי במהלך התקופה שחלפה מאז הארוע ועד להגשת התביעה, פנתה התובעת אל הנתבעים, באמצעות עורכת דין, בדרישה לפיצוי בסך 50,000 ₪ ואולם על אף פניותיה הרבות אשר נותרו לאורך זמן ללא מענה, השיבה לה נתבעת 2 רק ביום 14.8.13 כי החליטה לדחות את תביעתה לאחר שטענותיה נבדקו ונמצאו כ"לא מדויקות". במכתב התשובה שנשלח אל התובעת כאמור, ציין ב"כ נתבעת 2 כי לטענת נתבע 1 ואשתו היא לא ננשכה על ידי כלבתם אלא לכל היותר נבהלה מנביחתה.