ת"ק 41510-03-13 תמר נ' פאלוך

1. לפני תביעה כספית בסכום של 8,000 ₪ בגין נזקי תאונה שארעה בתאריך 17.1.12 ברח' שח"ל בבני ברק בין רכב בו נהגה התובעת (מ.ר **-***-**) לבין רכב בו נהגה הנתבעת (מ.ר. **-***-**).

הרכב בו נהגה התובעת הוא רכב בבעלות חברת יוסי מראות בע"מ (להלן: "החברה").

2. אין מחלוקת כי התובעת פנתה שמאלה ברכבה מרח' ברויאר לרח' השח"ל, וכי רכבה של הנתבעת עמד בצד שמאל של רחוב שח"ל, לאחר הסיבוב. עוד אין מחלוקת כי רח' שח"ל הוא רחוב צר.

3. התובעת טוענת כי הנתבעת נסעה אחורנית ברכבה – אם כדי לצאת ממקום חנייתה שבצד שמאל אם כדי לתקן את אופן חניית הרכב - וכך פגעה בה ברכבה, בדלת השמאלית קדמית.

4. הנתבעת טוענת כי החנתה את רכבה בנסיעה לאחור, וכאשר ביקשה להיצמד למדרכה לשם תיקון חנייתה, הגיחה התובעת במהירות מרחוב ברויאר, פנתה שמאלה בקשת צרה ופגעה ברכבה.

לאחר ששמעתי את הצדדים ואת קצין הרכב של החברה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, אם כי בחלקה.

5. מעדותן של הנהגות עולה כי רחוב שח"ל הוא רחוב צר ושתיהן התגוררו בו במועד הרלוונטי, האחת בתחילת הרחוב והשניה בסופו. אני מקבלת את עדותה של הנתבעת כי במועד התאונה, אבני השפה לצידן החנתה את רכבה לא היו צבועות בכל צבע שהוא (התובעת עצמה לא זכרה האם אבני השפה היו צבועות בצבע כזה או אחר, אם בכלל). מאחר שלא הוצגו לי תמונות של הרחוב או של מקום החניה, גם לא ניתן לקבוע ברף ההוכחה הנדרש במשפט האזרחי (במאזן ההסתברויות) כי הנתבעת החנתה את רכבה בתחום צומת.

מסקנתי היא אפוא כי הנתבעת החנתה את רכבה ליד שפת המדרכה, בצד שמאל של הרחוב, כדין.

6. במהלך חנייתה, ביקשה הנתבעת להיצמד עם רכבה לשפת המדרכה, על מנת שלא לבלוט לכיוון הרחוב הצר, ולשם כך נסעה לדבריה באיטיות לאחור. אלא שנוהג ברכב לא יסיע את רכבו לאחור, אלא אם יש בכך צורך ולאחר שנקט באמצעים הדרושים כדי למנוע סיכון או פגיעה (תקנה 45 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה")). הנתבעת התרשלה בחובתה זו, וגם תוצאת הפגיעה - בדלת הקדמית-שמאלית של רכב התובעת ולא בכנף- עולה בקנה אחד עם האמור.