בן גל נ' רוזנבלום

1.זו תביעת להחזר כספי בגין יתרת מנוי במועדון פילאטיס של הנתבעת. לטענת התובעת היא לא הייתה יכולה לנצל את המנוי עקב מצב בריאותי.

התובעת עותרת ל4,800 ₪.

2.התובעת הצטרפה למועדון הנתבעת לפני מספר שנים (2005). ביולי 2015 שילמה 5,488 ₪

בגין מנוי לשנה, אולם באוקטובר של 2015, חלתה וביקשה להקפיא את המנוי. הנתבעת הסכימה לכך. כאשר התובעת רצתה לחזור לפעילות היא רצתה לנצל את יתרת המנוי.

לדבריה:

"לא רציתי את הכסף, היא אמרה לי שרק אם אני עושה מנוי חדש תמורת 6400 ₪ אז יקוזז לי חצי מהסכום הישן" (עמ' 1 שורות 21-22).

3.הנתבעת מאשרת שהתובעת חידשה את המנוי במאי 2015 ואכן ביקשה הקפאה בספטמבר 2015. הנתבעת אף הסכימה להמשך הקפאה בצורה אדיבה. בפועל המנוי הוקפא עד 18.10.16 מעל שנה. לטענת הנתבעת, התובעת לא דאגה לשמור על קשר או לדווח על מצבה. רק ב-30.12.16 ביקשה התובעת להירשם לשיעורים. לכן, בשלב זה המנוי ממאי 2015 פג תוקף לחלוטין ולכן היה על התובעת להירשם לפי התנאים החדשים קרי תשלום שנתי בסכום של 6400 ₪, אשר ממנו יקוזז מחצית היתרה מהמנוי הקודם 2200 ₪.

4.כנגד הטענות האמורות, התובעת חזרה על טענותיה שהייתה חולה וכי לא ידע שההקפאה לא ממשיכה מעבר למועד סיום המנוי. "אני התקשרתי להקפיא את המנוי, לא נעלמתי מהשטח". (עמ' 2 שורה 15).

אין לתובעת רצון כעת לחזור למועדון.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך: