ת"ק 41360-04-13 שלאבנה נ' מנולייף - מנורה חברה ישראלית לבטוח חיים בע"מ ואח'

בפני תביעה שעניינה בדרישת התובע לחייב את הנתבעות לפצותו בסך 5000 ₪ בגין התרשלותן כלפיו, לכאורה.

לטענת התובע, ביום 04.07.12, הבחין בבעיה בשעון המים, ופנה אל הנתבעות. לטענתו, באותו היום הגיע איש מקצוע מטעם הנתבעת 2, אשר מסר לו כי יש נזילה סמויה וביקש ממנו להותיר את ברז המים הראשי פתוח, אולם רק לאחר 5 ימים הגיע איש מקצוע נוסף עם הציוד המתאים לאיתור וטיפול בנזילה.

לטענת התובע, בעקבות האמור, חויב בגין צריכת מים סך 11,300 ₪, ולאחר פנייתו לתאגיד המים, קיבל זיכוי בסך 5526 ₪.

מנגד, טענו הנתבעות, כי ביום 04.07.12 פנה אליהן לראשונה התובע ומסר כי הבחין כבר מספר ימים קודם לכן בנזילה. בו ביום, הגיע איש מקצוע לבדיקת טענות התובע. לאחר האמור, נעשו מספר נסיונות לאתר את התובע טלפונית על מנת לתאם עימו הגעה של איש מקצוע נוסף עם המכשור המתאים לטיפול בנזילה. לטענת הנתבעות, התובע מבקש להתעשר שלא כדין על חשבונן, שעה שלא הוכחה כל התרשלות כלפיו ולא הוכח כל קשר סיבתי בין החיוב בגין צריכת המים להתנהלותן כלפי התובע.

במסגרת הדיון, העידו בפני התובע ונציג הנתבעות וחזרו על גרסאות הצדדים. בנוסף, הגיש התובע מספר חשבונות מים, אשר לטענתו יש לחייב את הנתבעות לפצותו בגין תשלומם.

בהחלטתי מאותו היום ניתנה לנתבעות שהות לבחון את החשבונות שהוגשו. תגובת הנתבעות הועבר לתשובת התובע, אולם זו לא הוגשה עד היום.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בכתב, בראיות שהובאו בפני ושמעתי את עדויות הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות. ואלו נימוקיי:

מושכלות יסוד הן, כי על התובע חל נטל השכנוע, קרי החובה להוכיח את תביעתו, על פי הכלל ש"המוציא מחברו, עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את העובדות שבבסיס תביעתו, הן את הנזק שנגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע, והן את אחריות הנתבעות העולה מאותן עובדות שהוכחו.

בעניינו, בחינת הראיות מעלה, כי התובע לא הרים הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו, שכן לא עלה בידיו להוכיח קיומו של קשר סיבתי כלשהו בין הנזקים אותם הוא תובע לבין התנהלות הנתבעות:

לגבי חשבונות המים לתקופה שבין חודש נובמבר 2012 לחודש ינואר 2013 – וודאי שלא ניתן לטעון כי קיים קשר סיבתי כלשהו בין החיובים באותה תקופה, לאירוע שהתרחש בחודש יולי 2012, מכל מקום – קשר כזה לא הוכח ע"י התובע.