ת"ק 41357-01-15

בין הצדדים נחתם ביום 06.08.14 הסכם מכר, במסגרתו רכש התובע יחד עם זוגתו דירה שהייתה בבעלות הנתבעים.

לטענת התובעים, ביום מסירת החזקה, 31.10.14, נתחוור להם כי המזגן המפוצל בדירה עובד רק בחלקו וכי למעשה שני "דאמפרים" של מערכת המיזוג אינם עובדים. עוד לטענתם, במועד מסירת החזקה התחייבו הנתבעים לתקן את ה"דאמפרים" התקולים, והדבר אף הוא לידי ביטוי במסמך בכתב מאותו היום, שעניינו בפיקדון הגז ובו הוסף כי הנתבעים "מתחייבים לסדר את הדאמפרים ב – 2 החדרים", ומסמך זה נחתם ע"י הנתבעים.

לטענת התובעים, הנתבעים הפרו התחייבותם לפי הסכם המכר ולפי המסמך בכתב מיום מסירת החזקה ולא תיקנו את מערכת המיזוג.

נוכח האמור, עתרו התובעים לחייב את הנתבעים בעלות התיקון, 1700 ₪, עפ"י חשבונית שצורפה, כמו גם באובדן ימי עבודה, בסך 1000 ₪ ובתשלום פיצוי כללי בגין נזק בלתי ממוני, בסך 4,500 ₪, סה"כ 7200 ₪.

מנגד, עתרו הנתבעים לדחיית התביעה.

לטענתם, הדירה נמכרה במצבה הנוכחי במועד חתימת הסכם המכר, לאחר שהתובע ורעייתו בדקו אותה ואישרו כי היא מקובלת עליהם, כפי שהיא (AS IS), זאת למעט בלאי סביר. לעניין זה, מפנים הנתבעים לסעיפים 3.1 ו – 4.1 להסכם המכר. לטענת הנתבעים, אי תקינותם של ה"דאמפרים" נכנס תחת ההגדרה של "בלאי סביר. כן, נטען כי בהתאם לסעיף 4.2 להסכם, הקונים ויתרו על כל טענה ביחס למצבו של הנכס בעצם חתימתם על הסכם המכר.

באשר למסמך שצורף לכתב התביעה טענו הנתבעים, כי השורה לפיה הם "מתחייבים לסדר את הדאמפרים" הוספה לאחר חתימתם על המסמך, וכי למעשה תוספת זו זויפה.

מנגד, הציגו הנתבעים מסמך אחר בכתב יד, שנכתב גם הוא ביום 31.10.14, כאישור על דבר קבלת החזקה על הדירה ובו נכתב "נותר לתקן 2 דמפרים", אולם על מסמך זה חתומים רק התובע ורעייתו.

הנתבעים אישרו, כי לאחר מסירת החזקה, הציעו לסייע לתובעים בתיקון מערכת המיזוג,

אולם עשו זו כמחווה בלבד ולפנים משורת הדין. עוד הוסיפו, כי הציעו לשאת בעלות של ביטול הדמפרים ולחלופין, במחצית העלות של תיקונם, אולם הצעותיהם נדחו.

בדיון שנערך בפני העידו הצדדים וחזרו על גרסאותיהם.