ת"ק 4122-03-17 אמורבן נ' זוהר גפניאל

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. בין הצדדים מחלוקת ביחס לאחריות לתאונת דרכים מיום 17.4.16 בין רכב התובע (אופנוע), בו נהג מר מאיר אמורבן (להלן: "התובע") לבין רכב הנתבעת בו נהגה גברת עדי זוהר (להלן: "הנתבעת").

2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי רכב התובע היה בנתיב הימני ורכב הנתבעת עבר לנתיב הימני על מנת להחנות את הרכב בצמוד לשפת המדרכה.

   לטענת התובע, בעת שרכב הנתבעת פנה ימינה, לא היה לו זמן לבלום ועל כן פגע בכנף או בדלת הימנית של רכב הנתבעת.

   לטענת הנתבעת, רכב התובע ניסה לעקוף את רכבה מימין בפתאומיות ולכן לא הספיקה לראותו וכך נגרמה התאונה.

   דיון והכרעה

3. אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את עובדות האירוע, הן את הנזק שנגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע, והן את אחריות הנתבעת העולה מאותן עובדות שהוכחו.

4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, שמעתי את העדויות וראיתי את התמונות שהגישו הצדדים, הגעתי למסקנה, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו בשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, לשכנע כי יש להעדיף את גרסתו, וכי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.