שטרן נ' מור שרותי הפצה ר.ח בע"מ ואח'

לפני תביעה על סך כ-18 אלף ₪.

בכתב התביעה טוען התובע כי הנתבעים הזמינו ממנו שירותי ייעוץ להשגת מימון בנקאי, ולאחר שקיבלו את התמורה נמנעו מלשלם את שכרו.

בדיון הראשון, שנקבע ליום 2.11.7, טען הנתבע 2 (להלן: הנתבע) כי מכר את הבעלות בנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) וכי הבעלים החדשים נטלו על עצמם גם את ההתחייבויות מול התובע. לפיכך, ולבקשתו, נדחה הדיון על מנת שהנתבעת ובעליה החדשים יוכלו להגיש כתב הגנה (הנתבע עצמו לא הגיש כתב הגנה וטען כי התכוון להעלות טענותיו בעל פה בדיון).

גם בדיון השני (ביום 6.2.18) לא התייצב מי מטעם הנתבעת. הנתבע אישר את הפניה לתובע, טען כי לא זכה לשיפור משמעותי בתנאי האשראי שלו על אף עבודתו של התובע, ואישר כי ביקש להתפשר עם התובע על העבודה שכן ביצע.

הנתבע טען כי יוכל להציג לתיק בית המשפט מסמכים התומכים בטענתו כי מכר את הנתבעת על התחייבויותיה לתובע.

לאחר הדיון הגיש הנתבע מסמכים לתיק בית המשפט (ולמעשה, אף שלא הכתיר מסמך זה בכותרת, הגיש כתב הגנה בו חזר על עיקרי טענותיו מהדיון). במסמכים נכללה התכתבות עם התובע (בה דורש התובע לקבל את שכרו בהתאם להסכם בין הצדדים).

הנתבע ציין כי הוא מצרף את הסכם מכירת החברה – וצירף הסכם מיום 5.9.17 בין יניב עוז לוורקר שירותי רכב בע"מ שעניינו מכירת מניות מהון המניות של הנתבעת. לא הובהר במסמכים אלו מי הוא אותו מר עוז המוכר את מניות הנתבעת וכיצד הוא קשור לנתבע, אם בכלל. לא צורף גם תדפיס עדכני מרשם החברות המלמד על הבעלות בחברה – ואת זאת הוא נדרש לצרף (ר' החלטה מיום 21.3.18).

התדפיס הוגש ביום 17.4.18 וממנו עולה כי חברת וורקר שירותי רכב בע"מ היא בעלת המניות בנתבעת וכי מאוגוסט 2017 הדירקטור בחברה הוא מר דרור ציון זיתוני. כתובתם של בעלת המניות ושל הדירקטור היא אותה כתובת –***** , *** (וזו אף כתובתה הרשומה של הנתבעת).

התובע הגיב למסמכים אלו וביקש את עזרת בית המשפט לקבל את השכר המגיע לו.

מן המקובץ עולה כלהלן:

הנתבעת אינה בבעלותו של הנתבע (ומהמסמכים שהוגשו לא ניתן לקבוע אם היתה בבעלותו ואם היה בעל תפקיד בנתבעת; הסכם המכר לידי הבעלים הנכחיים של הנתבעת, כאמור, הוא מידי צד שלישי – יניב עוז – שלא ברור מה הקשר שלו לנתבע, כאמור).

משכך, הנתבע לא יכול לשמש ככתובת להמצאת כתבי בי דין לנתבעת ואינו מוסמך לפעול בשמה ומטעמה בהליכים שלפני.