קווה נ' וייס ואח'

בפניי תביעה שהגיש התובע בגין נזקים שאירעו לרכבו.

התובע טען כי נסע עם רכבו ברח' אברבוך ברמת השרון. כאשר הוא התקרב לצומת עם רח' נעמי, הגיעה לפתע הנתבעת 1 מרח' נעמי כאשר היא פונה שמאלה לרח' אברבוך ולא מצייתת לתמרור האט שהיה מוצב עם כיוון נסיעתה, וכתוצאה מכך התרחשה התאונה. לטענת התובע המהירות שלו עובר לקרות התאונה היתה כ- 50 קמ"ש וכשהוא התקרב למפגש הרחובות אברבוך-נעמי הוא האט ומהירותו ירדה ל- 10 קמ"ש. הוא העיד כי ניסה לעשות סיבוב כדי לא לפגוע בנתבעת 1 אך זה לא עלה בידו. התובע ציין כי בשל עץ שהיה במקום הוא לא יכול היה לראות את הנתבעת. רכבו של התובע ניזוק בפינה ימנית קדמית.

הנתבעת 1 הודתה כי עם כיוון נסיעתה היה תמרור האט. היא העידה כי יצאה מרח' נעמי באטיות ולפתע אירעה התאונה. לטענתה התובע נסע במהירות גבוהה ברח' אברבוך. רכבה ניזוק בצידו השמאלי קדמי.

לאחר ששמעתי את הנהגים המעורבים, עיינתי בתמונות הנזק ואף בתמונה של אזור ההתרחשות באמצעות תוכנת ה"גוגל מפות", הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה ביחס של 85% - 15% לטובת התובע.

אין כל ספק כי על הנתבעת 1 היה לתת זכות קדימה לרכבים הנוסעים ברח' אברבוך, ובינהם לתובע, בשל תמרור ה"האט" שהיה מוצב עם כיוון נסיעתה. מכאן כי עיקר האחריות מוטלת על הנתבעת 1. מאידך, מצאתי להטיל גם אחריות נמוכה על התובע שהודה כי במקום היה עץ שהסתיר לו והוא לא יכול היה לראות את הנתבעת 1 פונה מרח' נעמי. על התובע היה לנסוע בזהירות רבה יותר מזו שננקטה בפועל, בייחוד כאשר הוא הודה שהיה במקום עץ שהסתיר לו את הצטלבות הדרכים. בכל מקרה על נהג שמגיע להשתלבות דרכים לנסוע בתשומת לב רבה יותר.

כאמור, מצאתי לחלק את האחריות בהתאם לאמור.

אשר על כן, תשלמנה הנתבעות באמצעות הנתבעת 2, לתובע, סך של 2,561 ₪ שמהווים 85% מעלות תיקון הרכב בסך 13,568 ₪ בתוספת שכ"ט שמאי בסך 950 ₪ וכן ירידת ערך 548 ₪ ובקיזוז הסכום ששולם 12,063 ₪.

לסך של 2,561 ₪ יתווספו ריבית והפרשי הצמדה החל מיום האירוע 29.2.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כן תשלמנה הנתבעות באמצעות הנתבעת 2 לתובע, הוצאות משפט ואגרה בסך כולל של 400 ₪.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ז, 19 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.