כהן נ' הראל חב' לביטוח בעמ

1.התובעת היא הבעלים של בית שהיה מבוטח על ידי הנתבעת כנגד נזקי הצפה. ב- 22.2.2016 ביתה הוצף ממי הגשמים ונגרמו נזקים שונים לבית ולתכולתו.

2.הנתבעת שלחה שמאי מטעמה להערכת הנזקים ואף שילמה חלק ניכר מסכום הנזק על פי חוות דעת השמאי, אך נותר סך כולל של 17,950 ₪ שלא שולם, ומכאן התביעה שבפניי (להלן: הסכום הנותר).

3.נספח ב' לכתב התביעה מפרט את הפריטים השונים מתכולת הבית שניזוקו, את הסכום הכולל שאושר לתשלום על ידי הנתבעת לגבי כל אחד מהפריטים בנפרד, את הסכומים ששולמו בפועל על ידי הנתבעת מתוך הסכומים שאושרו וכן את הפרשי הכינון שלא שולמו. הפרשי הכינון לגבי כל מכלול הפריטים שבנספח ב' מסתכמים לסכום הנותר.

4.אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת המציאה את הקבלות המכסות את מלוא הסכום הנותר.

5.הנתבעת טענה שאין לחייבה לשלם את הסכום הנותר מאחר והקבלות בגינו הומצאו לה באיחור של שנה, כאשר בסעיף 40.7 לפוליסת הביטוח נקבע כדלקמן:

"יש להתחיל בביצוע הכינון תוך זמן סביר לאחר קרות האבדן או הנזק, ובכל מקרה יש להשלימו לגבי הדירה תוך 12 חדשים מתאריך קרות מקרה הביטוח ולגבי התכולה – תוך 90 ימים מתאריך קרות מקרה הביטוח. באין אפשרות להשלים את הכינון תוך התקופות האמורות מסיבות שאינן תלויות במבוטח, תוארך תקופת ביצוע הכינון תוך תיאום בין המבוטח למבטח." (להלן: סעיף 40.7)

(ההדגשות שלי – ה'אש')

6.התובעת טענה שקיבלה מסוכן הביטוח שבאמצעותו נערך חוזה הביטוח עם הנתבעת רק את "המפרט" של הפוליסה הכולל בתוכו את תיאור פרטיה האישיים ואת פרטי הדירה, אך לא את "הז'קט" של הפוליסה, קרי התנאים המלאים של הפוליסה ושבו מופיע סעיף 40.7 שצוטט לעיל. על כן, לטענת התובעת כלל לא ידעה שישנה מגבלת זמן של 90 ימים מתאריך קרות מקרה הביטוח להמצאת הקבלות של הכינון הנוגעות לתכולה של הבית.

7.דין התביעה להתקבל. להלן נימוקיי: