רום נ' כמיסה

לפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 28.11.17.

המבקש טוען כי לא קיבל הזמנה לדיון, ומטעם זה לא התייצב אליו. לעמדתו, ולנוכח הנטען בכתב ההגנה, סיכויי הגנתו טובים ויש לאפשר לו להתגונן מפני התביעה.

המשיב טען בתגובה כי הנתבע לא התייצב לדיון ראשון שנקבע לאוגוסט 2017 (לפני כב' הש' ברנד) ולדיון שנקבע לחודש נובמבר בוצעו שתי מסירות – לכתובת במושב דלתון ולמקום עבודתו בפתח תקוה. עוד נטען כי כתב התביעה הומצא לנתבע ביחד עם ההזמנה לדיון, והגשת כתב ההגנה מלמדת כי ההזמנה אכן הגיעה לידיו. עוד נטען כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור.

המבקש לא השיב לתגובה, על אף שנקבע כי יוכל לעשות כן (אך הפקיד לקופת בית המשפט את הסכום שנקבע לצורך עיכוב ביצוע פסק הדין).

לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

פסק דין שניתן במעמד צד-אחד בשל היעדר המצאה כדין למבקש הוא פסק דין פגום מעיקרו הטעון ביטול מחובת הצדק "שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה" (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397 (1954); ראו גם: ע"א 5000/92 בן-ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1) 830, 835 (1994);

אמנם, בתיק בית המשפט לא מצוי אישור מסירה לדיון שבחודש נובמבר (ואף לדיון שהיה באוגוסט לא נסרק אישור – ולכן נדחה דיון זה במעמד המשיב), אולם כמתועד בפרוטוקול הדיון בידי התובע היה להציג אישור מסירה. לפיכך, המבקש לא זכאי לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אכן המבקש חדל במחדל כמתואר לעיל, אולם נדיר הפגם הדיוני שאינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות הולמת. התרשמתי כי לנתבעת טענות הגנה הראויות לברור במסגרת המשפט עצמו.

הכלל הנקוט בפסיקתנו הוא כי כאשר מבסס המבקש סיכויים להגנתו יש להעתר לבקשתו לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, תוך חיובו לשאת בהוצאות המיותרות שגרם לבעל הדין שכנגד. (רע"א 7612/16 עבאס נ' עבאס (החלטה מיום 21.12.16).

מכל האמור, אני קובע כי באיזון שבין סיבת המחדל לסיכויי הגנת המבקש באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין.