טננבאום נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

לפני תביעה התובע בגין חיוב שנגבה ממנו לטענתו שלא כדין על ידי הנתבעת, לאחר שביקש להתנתק משירותיה.

לטענת התובע ב-08/1/16 ביצע ניתוק משירותי הנתבעת באמצעות "אתר נתק", כאשר במקביל הוא השיב לנתבעת את הציוד השייך לה.

לטענת התובע על אף שביצע את הניתוק, הבחין כי הנתבעת ממשיכה לחייב אותו במשך שבעה חודשים כאילו לא התנתק וממילא סירבה לזכותו על הסכומים שחויב לשיטתו שלא כדין ועל אובדן יום עבודה. מכאן תביעה זו.

הנתבעת מצדה מכחישה את המיוחס לה בכתב התביעה. לטענתה, ביום 08/01/2016 פנה התובע אל הנתבעת בפקס באמצעות "אתר נתק" בבקשה להתנתק משירותיה. עוד באותו היום, בעקבות בקשת הניתוק, נציג מטעם הנתבעת יצר קשר עם התובע לאימות בקשת הניתוק. במעמד השיחה, התובע הסביר לנציג כי הוא מעוניין לנייד את מס' הטלפון שברשותו לחברת "הוט". הוסבר לתובע באותה השיחה כי אם ינתק התובע את קו הטלפון, הוא לא יוכל לבצע את ניוד המספר משום שהסרת השירות תביא לניתוק הקו. בהתאם לכך, בסיום השיחה החליט התובע לנתק רק את שירות האינטרנט והונחה על ידי נציג הנתבעת להחזיר את ציוד התקשורת שברשותו (הנתב), כאשר הודגש כי שירותי הטלפוניה נותר פעיל לבקשתו של התובע.

לטענת הנתבעת, רק כשבעה חודשים לאחר מכן בתאריך 28/08/2016 פנה התובע לנתבעת והלין על חיוביו, אשר לטענתו לא היו מוצדקים. הנתבעת לבקשת התובע ניתקה את הקו ביום זה. לטענת הנתבעת, ניסתה לייתר את הדיון וההליך לפני בית משפט זה, תוך שהציעה לתובע להשיב לו, לפנים משורת הדין, את הסכומים שנגבו ממנו באותם 7 חודשים והעומדים על סך 279.30 ש"ח

( 7x 39.9 ₪), אלא שהתובע ביקש לייצר רווחים על חשבון הנתבעת ודרש סכומים נוספים אשר לא מגיעים לו, אותם סירבה הנתבעת לשלם.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

שמעתי את שיחת האימות שבין נציג הנתבעת לבין התובע מיום 28/01/2016. במסגרת שיחה זו, מבהיר נציג הנתבעת לתובע כי, מעבר לניתוקו מהאינטרנט, הרי שככל שמעוניין הוא גם בניתוק הטלפוניה, הרי שלא יוכל לנייד את קו הטלפון לחברת הוט, התובע בשיחת הטלפון מאשר כי הבין את הדברים ומשיב לנציג הנתבעת כי אינו מעוניין בניתוק הטלפון.

התובע העיד לפניי כי מיד עם החיוב הראשון הבחין כי הוא ממשיך להיות מחויב, אלא שמסיבות שאינן ברורות החליט לפנות לנתבעת רק לאחר שבעה חודשים. על התובע חלה חובת הקטנת נזק. ככל שסבר כי חויב שלא כדין – הגם שהובהר לו באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי הטלפון ימשיך להיות מחובר ובהתאם ימשיך לשלם בגינו- היה עליו לפנות בהזדמנות הראשונה אל הנתבעת ולא לשבת להמתין שימשיכו לרדת מחשבונו כספים.

התובע טען כי מדובר בסכום של 741.5 ₪, כאשר בהתאם לטענת נציגת הנתבעת וכן פירוט התשלומים שהוצגו לבית המשפט במסגרת הדיון (נ/1), הרי שמדובר בסכום של 279.30 ש"ח. לא ברור מהיכן הסכום אותו טוען התובע. נציג הנתבעת בשיחת הטלפון הסביר לתובע כי ככל שמעוניין לנייד את הקו, עליו לפנות לאותה חברה עליה הוא מבקש לעבור והיא זו שאמורה למשוך את המספר אליה מהנתבעת. הדבר הוסבר לתובע והוא הבין את הדברים. התובע אישר דברים אלה במסגרת הדיון לפני. בפועל, אף חברה לא פנתה לנתבעת ולא ביקשה לנייד את המספר ובהתאם המשיכה הנתבעת לספק לו שירותים מבחינת הקו.