ממויה נ' כהן ואקנין ואח'

1.התובעת הגישה תביעה קטנה נגד הנתבעים, כאשר מדובר בתביעה לפיצוי בגין העלבת עובד ציבור ולשון הרע.

ע"פ כתב התביעה, בתאריך 26.3.17 הגיעה הנתבעת לגן "אתרוג" כדי לקחת את בנה מהגן ואז העליבה הנתבעת 1 את התובעת באומרה "אתיופית מסריחה, תחזרי לאתיופיה, אני רואה שחור כשאני רואה אותך, אני לא סובלת אותך, אני אעיף לך סטירה".

בהמשך נטען כי הגננת אור והסייעת נאני שמעו את דברי הנתבעת 1.

בהמשך כתב התביעה נטען כי יום לאחר מכן, הגיע בעלה של הנתבעת 1, שהינו הנתבע 2, ואמר לתובעת שידאג שלא תמשיך לעבוד בגן תוך כך שהוא מפחיד אותה.

סכום התביעה הועמד על 33,400 ₪.

2.הנתבעים, בכתב ההגנה, טענו שאין כלל מדובר בלשון הרע שכן לא היה פרסום ברבים של האמירות. כן נטען בכתב ההגנה שהתובעת מכה את בנם ובנה חושש ללכת לגן.

הנתבעת 1 גם טוענת שהתובעת היא שצרחה עליה לאחר שאיחרה לאסוף את בנה מהגן והיא הושפלה ע"י התובעת. הנתבעת מכחישה את עצם אמירת הדברים וגם אם נאמרו, אין בכך כדי להקים תביעת לשון הרע.

בסופו של דבר, הם עותרים לדחיית התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות.

3.באשר לנתבע מס' 2, בעלה של הנתבעת 1, הרי דין התביעה כנגדו להידחות.

כל שנאמר לגביו בכתב התביעה הוא שהוא אמר לתובעת שידאג שלא תמשיך לעבוד בגן ופנה אליה בצורה מאיימת. גם אם אכן אמר הנתבע 2 שהוא ידאג לכך שלא תעבוד בגן, הרי אין בכך כל אמירה שהינה בגדר לשון הרע. גם באשר לפנייה לתובעת, הרי אין בעדויות שהוצגו בפניי כדי להביא למסקנה שבעצם הפנייה אליה היו משום פנייה, אשר הינה בגדר לשון הרע.

אשר על כן, דין התביעה כנגד נתבע 2 להידחות.

4.באשר לנתבעת 1, הרי הגננת אור ישראלוב אישרה בעדותה שנאמרו אמירות כמו "אתיופית מסריחה" ו"כשהבן שלי רואה אותך הוא רואה שחור". מאידך, עדת התביעה נינט אטיאס שהינה סייעת בגן אומרת בעדותה שלא שמעה ולא ראתה כלום, ולמעשה, מעבר לעדות הגננת אין עדות נוספת התומכת בגרסת התובעת.