ת"ק 40144-10-16 גדיס נ' עראקי

1.הנתבעת לוותה מהתובע כספים.

לטענת התובע נותרה לנתבעת יתרת חוב לא מסולקת כלפיו של כ- 4,000$. טענתו מבוססת על מסמך כתוב וחתום לכאורה בידי הנתבעת המאשר את גובה החוב.

מנגד טוענת הנתבעת שפרעה מלוא החוב. לטענתה, התובע מבקש לתובע ממנה הסכום שלא כדין מתוך כעסו לאחר שהסתיימה מערכת היחסים הרומנטית בינם.

על פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדר דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

2.התובע מבסס תביעתו על החלק העליון של מסמך שסומן ת/1, הוא קבלה חתומה בידי התובע כי קיבל מאת הנתבעת סך של 5,000 ₪; כשבחלק האחרון של המסמך מתחת לחתימה נרשם "נשאר חוב של 4,281 דולר".

לטענת התובע מדובר במסמך שנכתב בכתב ידה של הנתבעת ויש בו כדי לאשר את יתרת החוב. התובע אינו חולק שביום 5/7/14 שילמה הנתבעת 1,000 ₪ נוספים (ראו החלק התחתון של מסמך ת/1).

3.מהנתונים שהובאו בפניי עולה כי את הסכום של 5,000 ₪ שקיבל התובע המעוגן בחלק העליון של ת/1, העבירה בפועל בתה של הנתבעת, הגב' מורן כהן, לתובע. עוד עולה כי הגיעה עם המסמך כשהוא כתוב וביקשה מאת התובע לחתום עליו כאישור על קבלת הסכום.

4.בהתאם לעדותה של הגב' כהן, בתה של הנתבעת, המסמך העליון בת/1 נרשם בכתב ידה ולא בכתב היד של הנתבעת (עמ' 3, ש' 17).

הגב' כהן אישרה בעדותה כי הגיעה עם המסמך מוכן והתובע התבקש לחתום עליו, אלא שהגב' כהן הוסיפה כי את החלק שמתחת לחתימה לגבי יתרת החוב נתבקשה להוסיף כשהיתה בביתו של התובע וזאת על-ידו (עמ' 4, ש' 2). לטענתה לאור ההיכרות רבת השנים עם התובע סמכה עליו (עמ' 3, ש' 30) ולכן הוסיפה את האמור בכתב ידה לבקשתו (עמ' 3, ש' 18) וזאת מבלי לדעת אם אכן נותרה יתרת חוב וגובהה (עמ' 3, ש' 28). כך גם מבלי לשאול את אמה.

5.אני מקבל עדותה של הגב' כהן ומוצא איפוא שיתרת החוב הרשומה במסמך העליון בת/1 נרשמה על-פי בקשתו של התובע ואין בה לפיכך הודאה מטעם הנתבעת לגבי יתרת החוב. יש בכך גם להסביר מדוע במסמך שהוכן מראש, השורה בה נרשמה יתרת החוב מופיעה לאחר החתימה.

6.משלא קיבלתי את הרשום בת/1 כראייה לחוב של הנתבעת כלפי התובע ומשלא הובאה כל ראייה אחרת לחוב וליתרתו; ומאחר שממילא ניתנה ההלוואה בין הצדדים ללא כל מסמך, יוצא שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את גובה ההלוואה ואת יתרת החוב כלפיו.

בנסיבות אלה למעשה לא נסתרה טענת הנתבעת כי היה בתשלום של 1,000 ₪ ביום 5/7/14 כדי לפרוע מלוא החוב שלה כלפי התובע.

התוצאה: