ת"ק 4013-12-15 רפפורט נ' בית ג'נרל עלית מהנדסים בע"מ

1.לפני תביעה כספית, על סך 6,350 ₪, שעילתה פיצויי השבה והוצאות משפט בגין אי ביטול הסכם למתן שירותי החזקה למכשירי חשמל שנכרת בין הצדדים ביום 21.8.11.

2.אליבא דגירסת התובעת, כפי שנטענה בכתב התביעה, ביום 21.8.2011 נכרת חוזה בין הצדדים למתן שירותי החזקה לידי הנתבעת לשישה מכשירי חשמל, בעלות כוללת של 6,500 ₪. בהתאם להסכם, הנתבעת התחייבה להעניק למכשירי התובעת שירותי תיקון והחזקה לתקופה בת 5 שנים בעלות של 108 ₪ לחודש. לטענת התובעת, הנתבעת סיפקה שירות גרוע ולא קיימה התחייבויותיה על פי ההסכם. כך, נאלצה התובעת, בכל פנייה טלפונית שביצעה לנתבעת, להמתין פרקי זמן ארוכים עד שזכתה למענה. כמו כן, טכנאי הנתבעת הגיעו רק לאחר כשלושה ימי עבודה ואף זאת לצורך אבחון התקלה בלבד. לדבריה, טכנאי הנתבעת גילו חוסר מקצועיות.

3.לאחר כשנה וחצי מתחילת ההתקשרות החוזית ביקשה התובעת לבטל את השרות אך לאחר הבטחות רבות שניתנו לה על ידי מנהל שרות הלקוחות, מר איציק כהן, (להלן: "איציק") שעיקרן היה שיפור השירות, שוכנעה התובעת להמשיך את ההתקשרות החוזית בין הצדדים. התובעת אף קיבלה שירות חד פעמי מהיר באחד מן המקרים בשל התערבותו האישית של מנהל קשרי הלקוחות של החברה מר איציק שלאחריה אולצה, כך לדבריה, לכתוב מכתב הוקרה לאיציק. לטענת התובעת, הנתבעת ההפרה תנאי השירות במספר פרמטרים. כך למשל, אי יכולתה של הנתבעת להשיג חלפים למכשיר ישן שברשותה, זאת, למרות שבמעמד החוזה בחרה הנתבעת לבטח מוצר זה. לדבריה, כאשר הוזמן טכנאי פרטי מטעמה שלא באמצעות הנתבעת, הוא הצליח לתקן התקלה בתנור האפייה.

4.ביום 7.10.15 הודיעה התובעת לנתבעת על החלטתה לבטל ההסכם וביקשה החזר בעבור התקופה שנותרה עד סיום תקופת ההסכם באופן יחסי. לדבריה, תחילה לא נענתה בקשתה ורק לקראת סוף החודש, איציק חזר אליה בדואר אלקטרוני והציע סכום נמוך מסכום ההחזר לו הינה זכאית. בחודש נובמבר 2015 פנתה התובעת לבית הדין לענייניי ממונות ואולם הנתבעת סירבה לדון בעניין בפני בית הדין. לאחר מכן, בשיחה נוספת עם איציק הסכים עמה האחרון על גובה ההחזר, או אז דרשה התובע, כי מעבר לסכום הנ"ל יתווספו הוצאות בית הדין בסך 150 ₪ ולכך סורבה. לדבריה, גם לאחר שהסכימה לקבל את הצעת הפשרה של איציק לא קיבלה את ההחזר בפועל עד הגשת כתב התביעה ובכלל. בנוסף, טוענת התובעת, כי מעיון בפסקי דין בתביעות אחרות שהוגשו נגד הנתבעת עולה תמונה זהה של התנהלות הנתבעת בנוגע לאי עמידתה בהסכמים.

5.אליבא דגירסת הנתבעת, כפי שנטענה בכתב ההגנה, הנתבעת הינה חברה בע"מ המעניקה שירותי החזקה ותיקונים למכשירי חשמל בהיקף ארצי. הנתבעת אישרה, כי התובעת חתמה עמה בשנת 2011 על הסכם שירות לתקופה בת 60 חודשים. התובעת ביקשה לבטל את ההסכם לאחר יום אחד במהלכו ניסתה לתאם שירות לתיקון מכונת הכביסה שלה ולטענתה לא עלה הדבר בידה. על פי ההסכם, התחייבות הנתבעת לתיאום שירות הינה בתוך 72 שעות מרגע קבלת הקריאה. הנתבעת עמדה בהתחייבות זו. התובעת, בחרה להגיש תביעה לאחר כחמישים חודשים בהם נהנתה משירותי הנתבעת. עוד מציינת הנתבעת, כי למרות חלוף זמן רב מחתימת ההסכם, הסכימה הנתבעת לאפשר לתובעת לבטל את ההסכם בעבור דמי ביטול סבירים של כ- 500 ₪ ומכך, הסכימה להשיב לתובעת סך של 475 ₪ מתוך התמורה ששולמה. דא עקא, כי התובעת סירבה מצדה להצעת הנתבעת שנשלחה על ידי איציק ובתגובתה להצעה טענה, כי הינה זכאית להחזר של 969.5 ₪ ועל כן, לא ברור לנתבעת סכום התביעה העולה כדי 6,350 ₪.

6.בדיון שנערך בפניי ביום 31.6.2016 במעמד הצדדים שבו הם על טענותיהם.

דיון ומסקנות:

7.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות שצורף להם, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן נימוקיי.

7.1כפי העולה מתנאי ההסכם, התובעת זכאית לבטל את ההסכם בכל עת וללא נימוק. העסקה שנחתמה הינה בבחינת "עסקה מתמשכת" כהגדרתה בסעיף 13ג לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן- "החוק") ובהתאם לסעיף 13ד לחוק זה קמה הזכות להשבה בגין השירותים שלא צרכה התובעת לאחר שביטלה את ההסכם, לפיכך התובעת זכאית להחזר הסכום שנותר בעבור 10 חודשי שירות בסך של 923 ₪ (החישוב 5,540:60ש"ח =92.33 X 10 חודשים שנותרו = 923 ₪ ).