הראל נ' רשת פוטון העיר בע"מ

התובע רכש מן הנתבעת שולחן כתיבה. לטענת התובע, השולחן שסופק אינו תואם את המוסכם, לא בצבע ולא בעובי המשטח ואף היה בלתי יציב. עוד נטען, כי נציג הנתבעת שהגיע לתקן את הטעון תיקון, גרם נזק לשולחן. לאחר מכן, תאר התובע באריכות כי נאלץ לפנות פעמים רבות לנתבעת לקבלת מענה, מתקינים שתואמו לתיקון הטעון תיקון לא הגיעו במועד או בכלל, ופניותיו לנתבעת לא טופלו כהלכה.

הנתבעת טענה, כי השולחן שסופק לתובע היה בדיוק השולחן שהזמין, אך לפנים משורת הדין וכמחווה שירותית הסכימה הנתבעת לפצותו בהתקנה של משטח עבה יותר, וביצוע התאמות נוספות (התקנת "קושרת"). הנתבעת הוסיפה, כי כל פניותיו של התובע טופלו כהלכה, כי המתקין אשר לא הגיע לטענת התובע נאלץ לשוב על עקביו לאחר שלא הצליח ליצור קשר עם התובע, וכאשר נעשה ניסיון לתאם עם התובע מועד חלופי, הודיע כי פניו להגשת תביעה וסירב לשוחח עם נציגי הנתבעת. הנתבעת שבה והדגישה שנאותה לבוא לקראת התובע ולהציע לו כפיצוי מוצר ממוצרי החברה, לפנים משורת הדין, אך הוא לא היה שבע רצון מהפיצוי שהוצע לו ולפיכך לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה.

במהלך הדיון שהתקיים ביום 22.5.18 הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של החלטה ולפיה הנתבעת תשלח בתוך 14 יום ובתאום מראש עם התובע נציגים להתקנה ותיקון של השולחן, וכי לאחר שהתובע יודיע כי התיקון בוצע לשביעות רצונו תינתן החלטה בדבר הפיצוי שתבע התובע בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו והוצאות המשפט.

ביום 7.6.18 הודיע התובע כי בסופו של דבר בוצע התיקון לשביעות רצונו, אולם עמד על כך שגם הפעם התנהלו נציגי הנתבעת בחוסר מקצועיות ואף לא עמדו בזמנים. בהחלטה מאותו יום, קבעתי כי ככל שמבקשת הנתבעת להגיב לדברים תעשה כן עד ליום 12.6.18 ולא הוגשה תגובה חרף חלוף המועד ולפיכך בשלה העת להכרעה.

הפיצוי שדורש התובע הוא פיצוי בגין נזק לא ממוני, שמטבע הדברים נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. לא הוכח הפסד ממשי של ימי עבודה (התובע ורעייתו עובדים מהבית) או נזק ממוני אחר.

אין ספק, כי הלקוח זכאי לכך שהמוצר שהזמין יסופק ויתוקן כפי שהוזמן, וכי על הנתבעת לבצע כל תיקון שנדרש בתוך זמן סביר ומינימום טרחה והוצאות ללקוח. יחד עם זאת, תקלות מתרחשות, ומקום בו פעלה הנתבעת בסבירות ובפרקי זמן הגיוניים לתיקון התקלות, ואף נאותה לבוא לקראתו של התובע במתן פיצוי לפנים משורת הדין, יש ליתן את המשקל גם לכך.

בענייננו, אין צורך להידרש למחלוקת האם המוצר שסופק לכתחילה היה כמוסכם, שהרי הנתבעת הסכימה לבצע את התיקונים וההתאמות הנדרשים. אעיר, כי התרשמתי כי מדובר היה באי הבנה (הלקוח סבר כי פלטת השולחן כולה אמורה להיות בעובי אחיד בעוד שלא כך הוא). מכל מקום, אין חולק, כי הנתבעת ביקשה לבצע את התיקון, וגם אם היתה תקלה כזו או אחרת או קצר בתקשורת שגרם לכך שהמתקין שהוזמן לא התייצב, אין חולק, כי בתוך עשרה ימים קיבל התובע מענה (ראו עדות התובע בעמ' 1 ש' 23 עד עמ' 2 ש' 1), ואף הובהר לו כי העיכוב במענה היה עקב מחלת בנה של עובדת הנתבעת, והוצע לו פיצוי (הגם שזה לא היה לרוחו).

במצב דברים זה, כאשר ימים ספורים לאחר מכן כבר הוגשה תביעה, סבורני כי גם התנהלות התובע לא היתה נקייה מקשיים ונראה כי אצה לו הדרך לפנות לבית המשפט.

לאור האמור, נראה לי כי הגם שיש לפסוק לתובע פיצוי מסויים בגין עוגמת הנפש וההוצאות שנגרמו לו בשל הגשת התביעה, הרי שפיצוי זה צריך להיות מתון, ולהביא בחשבון גם את הטרחה וההוצאות שנגרמו לנתבעת בניהול התביעה, מקום בו הביעה היא לכל אורך הדרך נכונות לתקן את הטעון תיקון ואף לפצות את התובע.