ת"ק 39872-05-13 ליכטנשטין נ' קרטש

1ביסוד התביעה בתיק זה עומד רכב מ.ר. 29-274-20 (להלן: "הרכב") שהתובע העביר ע"ש הנתבעת במשרד הרישוי בשנת 2002, ואשר נמכר ע"י הנתבעת לצד ג' בשנת 2006.

2.גדר המחלוקת בתביעה הנו הנה בשאלה האם מדובר בהעברה למראית עין כטענת התובע, או בהעברה בתמורה כטענת הנתבעת.

טענות הצדדים

3.על פי הנטען בכתב התביעה, התובע, עו"ד במקצועו, העביר במשרד הרישוי ביום 02.09.2002 על שם הנתבעת, מי שששימשה מטפלת של קרובת משפחה שלו, את רכבו הפרטי. (אישור משרד הרישוי מסומן כמוצג נ/4.

4.לטענת התובע העברה זו הייתה פורמאלית, עת שהיה בתהליך גירושין. לטענת התובע, הנתבעת לא שילמה תמורת הרכב, והרכב נותר בחזקתו ובשימושו, תוך שהוסכם עם הנתבעת בעל פה שהרכב יוותר בחזקת התובע ובשימושו וכי בכל שלב התובע יוכל להעביר את הבעלות ברכב חזרה על שמו.

5.התובע טוען כי להבטחת המוסכם עם הנתבעת, חתמה הנתבעת ביום 31.3.03 על ייפוי כוח המאפשר לתובע לחזור ולהעביר את הבעלות הרכב על חזרה שמו הרכב או על שם אחרים, וכי כמי שהחזיק והשתמש ברכב הוא זה שילם את הודעות הקנס שנשלחו בגין הרכב לתובעת. לטענת התובע בשנים 2005 ו-2006 הנתבעת לא אפשרה לו לחדש את רישיון הרכב וניתקה כל קשר עמו, והרכב עמד מושבת מול דירתו עד שסמוך ליום 3.7.06 דאגה הנתבעת להעלים את הרכב.

6.התובע תובע את שווי הרכב במועד היעלמו (בסך 21,000 ₪) כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש והשבתת הרכב למשך 9 חודשים בהם נמנע ממנו לעשות שימוש ברכב עקב סירוב הנתבעת לחדש את רישיון הרכב, בסך 1,000 לחודש.

7.הנתבעת טענה להתיישנות התביעה, לאור מועד העברת הבעלות ברכב על שמה, בשנת 2002.

8.לגופו של עניין טענה הנתבעת כי קנתה את הרכב מהתובע, שילמה תמורתו לתובע סך של 20,000 ₪ ומכרה את הרכב לצד ג' ביום 10.8.06. אישור משרד הרישוי מיום 10.8.06 להעברת הבעלות ברכב לצד ג' סומן נ/2.