ת"ק 39812-03-14 עמיאל ואח' נ' אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ ואח'

1)בחודש מרץ 2013 רכשה התובעת מהנתבעת 1 מכשיר טלפון סלולארי (להלן: "המכשיר").

בתאריך 16/12/13 מסרה התובעת את המכשיר לנתבעת 1 לתיקון, בעקבות תקלת אי טעינה. מאחר שהתקלה אירעה בתקופת האחריות, העבירה הנתבעת 1 את המכשיר לנתבעת 2, שהינה היבואנית של המכשיר והיא, לכאורה, נותנת השירות והאחריות למכשיר.

2)לטענת התובעת, כעולה מכתב התביעה, אף כי מסרה את המכשיר לנתבעת 1 ב- 16/12/13, נתבעת 1 העבירה את המכשיר לנתבעת 2 רק ב- 27/2/14 או בסמוך לכך ובסופו של דבר הוחזר המכשיר לתובעת, מבלי שהתקלה תוקנה, ב- 19/3/14.

לכן הגישה התובעת את התביעה שבפניי, בה היא עותרת לחייב את הנתבעות לפצותה בסכום של 2,500 ₪.

3)נתבעת 2 שלחה הודעת צד ג' לחב' נלקום בע"מ, שלטענת נתבעת 2 היא נותנת האחריות על המכשיר והיא זו שאמורה לתקנו במסגרת האחריות.

4)מהעדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי עולה כי התקלה נגרמה כתוצאה מקורוזיה וכי תקלה כזו כלל אינה ניתנת לתיקון.

עוד עולה מהעדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי כי תקלה כזו אינה מכוסה במסגרת האחריות. לכן אין מקום לחייב מי מהנתבעות לפצות את התובעת בגין אי תיקון המכשיר ו/או בגין אי אספקת מכשיר חליפי.

בהקשר זה ראוי לציין שהתובעת הודתה כי אינה יודעת אם כאשר מסרה את המכשיר לתיקון היתה או לא היתה קורוזיה (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 5 – 6). היא גם הודתה שאין לה אפשרות להוכיח שהקורוזיה לא נגרמה אצלה.

5)כאמור, מסרה התובעת את המכשיר לנתבעת 1 לתיקון ב- 16/12/13 וזו עיכבה את העברתו לנתבעת 2 במשך תקופה של למעלה מחודשיים. ההסבר שניתן על ידי הנתבעת 1 לעיכוב זה, אינו מקובל עליי. היה על נתבעת 1 להודיע לנתבעת 2 כי המכשיר נמסר לה לתיקון ולבקש מנתבעת 2 לבוא לקחתו, סמוך לאחר שהתובעת מסרה אותו לתיקון ולא לאחר למעלה מחודשיים.

בגין עיכוב לא מוצדק זה, הגם שלא הוא שגרם לאי היכולת לתקן את המכשיר, אני סבור שהתובעת זכאית לפיצוי, אותו אני מעריך בסכום של 500 ₪, נכון להיום.