ת"ק 39685-11-14 אהרונוף נ' רינגולד

התובע מסר לנתבע, שען במקצועו, שעון לתיקון.

השעון "נעלם" מחזקתו של הנתבע.

את נסיבות אותה היעלמות אין צורך לפרטן במלואן במסגרת פסק הדין, הואיל ואין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לחובת הנתבע להשיב לתובע את שווי השעון. די אם נאמר לעניין זה, כי לטענת התובע, הנתבע, ככל הנראה, סחר בשעון, ואילו לטענת הנתבע, הוא אפשר ללקוח פלוני, המוכר לו באופן חלקי, לצאת מחנותו עם השעון, על מנת להתבונן בו, וזה נעלם ללא עקבות כשהוא נושא את השעון עימו (הנתבע ככל הידוע לא פנה למשטרה או לחברת הביטוח בעניין זה). כך או כך, וכפי שמוסכם גם על הנתבע, על הנתבע לפצות את התובע בגין שווי השעון.

המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב שאלת שווי השעון.

לטענת התובע, מדובר בשווי של כ-6,000 דולר ארה"ב. הערכה זו של התובע מבוססת על עיון באתר האינטרנט של החברה שמייצרת שעונים מסוג זה. מנגד טוען הנתבע, כי הערכה זו נכונה לשעון מסוג זה כשהוא תקין, ואילו השעון שנמסר לתיקונו, לא רק שאינו תקין, אלא גם אינו ניתן לתיקון – אחד החלקים במנגנון חסר ומדובר בחלק שלא ניתן להחליפו. בנסיבות אלה, לטענת הנתבע, שווי השעון הוא ב-1,000 ש"ח בלבד. התובע מצדו, חרף הסברים שניתנו לו בעת הדיון, ביקש שלא להשיב לטענה זו באמצעות הגשת ראיות נוספות בנוגע לשווי השעון, דוגמת חוות דעת מבר סמכא בתחום. עם זאת, הפנה התובע לתמליל שיחה שהתקיימה בינו לבין הנתבע, שבה הציע לו הנתבע לפצותו בגין האובדן פיצוי בסך של 2,000 ש"ח, בצירוף שעון חלופי בשווי של כ-13,000 ש"ח. לטענת התובע, הנתבע לא היה מציע לשלם סכומים אלה עבור שעון ששוויו כ-1,000 ש"ח בלבד. לעומת זאת, לטענת הנתבע, הוא הציע הצעה זו, הואיל והרגיש לחוץ ולא נעים כתוצאה מהמצב שנוצר. לעניין זה יש לציין גם, כי בשיחות נוספות שתמלילהן צורפו, ישנן מספר אמירות של הנתבע לגבי שווי השעון, התומכות בגרסתו הנוכחית בנוגע לכך.

הנטל להוכיח את שווי השעון ("גובה הנזק") מוטל על התובע.

כאמור, אין חולק כי שווי השעון כשהוא במצב תקין הוא כ-6,000 דולר ארה"ב. יחד עם זאת, השעון הובא לנתבע כשאינו תקין ולא הובאה ראייה כלשהי מטעם התובע הנוגע למהות התקלה בשעון, לעלות תיקונה, או להשפעתה על שווי השעון, כאשר מנגד, הנתבע, שען בעל ותק רב (גם אם בעל עניין) העיד כי מדובר בתקלה שאינה ניתנת לתיקון ושהשפעתה על שווי השעון היא לפיכך קריטית.

בנסיבות אלה, לא הורם הנטל להראות כי שווי השעון הוא אכן כ-6,000 דולר ארה"ב, כנטען על ידי התובע.

עם זאת, מקובלת עלי טענת התובע, כי הנתבע לא היה מסכים לפצותו בשעון בשווי של כ-13,000, בצירוף סך של 2,000 ש"ח, אם היה סבור כי אכן מדובר בשעון בשווי של כ-1,000 ש"ח, ויש להניח כי הנתבע סבר כי הסכום האמור שהוצע על ידו משקף, לפחות במידה מסוימת, את שווי השעון הנעלם. לעניין זה יתכן, מחד גיסא, כי הנתבע אכן היה מוכן לשלם לתובע סכום העולה במידת מה על שווי השעון (שבמספר מקומות בתמלילים הוערך על ידו בכ-1,000 ש"ח) על מנת להביא את הפרשה לסיומה, או כי הגזים בשיחה עם התובע בנוגע לשווי השעון החלופי שהוצע על ידו, אך מאידך גיסא, יתכן גם כי הסכום שביקש לשלם הוא (מסיבות ברורות) נמוך משווי השעון בפועל וכי ניסה להמעיט משווי השעון. לטעמי, הגרסה המסתברת לעניין זה, היא שהנתבע אכן סבר כי שווי השעון הוא קרוב ל-15,000 ש"ח, או נמוך במעט, כאשר לצורך פיצוי התובע החלטתי להעריך את הסכום ב-13,000 ש"ח.