סער נ' גינדי החזקות פיתוח בע"מ

התובע רכש מן הנתבעת דירה בפתח תקוה על פי חוזה מכר מיום 21.7.10 כשמועד המסירה הצפוי שנקבע בחוזה היה 30.6.13.

בפועל נמסרה הדירה לתובע ביום 12.12.13, דהיינו – באיחור של כחמישה חודשים ומחצה.

בגין איחורו זה תבע התובע פיצוי בסך 14,500 ₪ הוא הפיצוי הקבוע בסעיף 9 לחוזה מוכפל במשך האיחור, בשל הפיגור בתשלום הפיצוי תובע התובע ריבית פיגורים על סכום הפיצוי ובסה"כ עומד לטענתו הפיצוי נכון למועד הגשת התביעה על סך 20,250 ₪, וכן עותר התובע לחיוב הנתבעת בפיצוי נוסף בסך 3,000 ₪ בגין עגמת נפש.

מנגד טוענת הנתבעת כי על פי סעיף 7.11 לחוזה המכר זכאית היא לדחות את מועד המסירה ללא פיצוי כספי ללקוחות במקרה בו יחול עיכוב שאינו בשליטתה לרבות עיכוב בסלילת כבישים.

הנתבעת טענה כי בשל עיכוב בסלילת כביש הגישה אל הבנין בו מצויה הדירה שרכש התובע, פעולה שהיתה בשליטתה הבלעדית של עיריית פתח תקוה והחברה הכלכלית שלידה (להלן: "החברה הכלכלית"), התעכבה קבלת טופס 4 לבנין – בלעדיו לא ניתן לחבר את הבנין למים וחשמל וממילא לא ניתן למסור את הדירות לדיירים – ובסופו של דבר התקבל טופס 4 סופי (להבדיל מטופס 4 להרצת מערכות) רק ביום 8.10.13 ולפיכך נמסרה הדירה לתובע בתוך המועד המותר בנסיבות אלה.

הגם שהנתבעת הגישה את טופסי 4 כבר עם כתב הגנתה עמד התובע על בירור הענין לעומקו ובשל כך התקיימו עוד 2 מועדי דיון נוספים, לאחר צו להמצאת מסמכים מן העיריה, אליהם זומנו תחילה נציגי עיריית פתח תקוה ובהמשך הוגש תעודת עובד ציבור מטעמה ועימה מסמכים המלמדים על נסיבות עיכוב הפרוייקט, וביום 21.6.18 התקיים דיון לאחר קבלת כלל המסמכים.

מעיון במסמכים שהגישו הנתבעת ועיריית פתח תקוה עולה בבירור התמונה כי על פי דרישות רשות הכבאות לא ניתן היה לקבל טופס 4 לבנין טרם סלילת כביש הגישה אליו שיאפשר לכבאיות להעניק לו שירות במידת הצורך (ראה מכתב קצין תכניות בניה של שירותי הכבאות, נספח 6 לכתב ההגנה).

רק עם השלמת סלילת הכביש ניתן ביום 23.7.13 טופס 4 להרצת מערכות (נספח 7 להתייחסות הנתבעת למסמכי עיריית פתח תקוה), על בסיס אישור שירותי הכבאות שניתן יום אחד קודם לכן, ובהמשך ניתן טופס 4 הסופי ביום 8.10.13 כאמור (שם, נספח 8).

יש לציין כי הנתבעת הגישה חוות דעת מומחה מטעמה המלמדת כי משך הזמן המקובל בין מועד הוצאת טופס 4 להרצת מערכות בבנייני מגורים כגון זה לבין טופס 4 סופי הוא כשישה חודשים, כך שהנתבעת פעלה בנושא זה ביעילות ובמהירות מרגע שיכולה היתה.

עיון בסיכום ישיבה מיום 11.4.13 שערכה עיריית פתח תקוה (שם, נספח 4 סעיף 8) וכותרתה – "סיכום מקדים לטופס 4 – מתחם "גינדי" (תנובה) מלמד כי השלמת הרחוב מצויה באחריות "דני גוטמן", הוא מהנדס החברה הכלכלית, וברי כי אין מדובר בענין שהיה בשליטתה של הנתבעת.

אין, איפוא, ספק כי כבר בחודש אפריל, מספר חודשים לפני מתן טופס 4 ואף קודם למועד המסירה הצפוי על פי החוזה, ברור היה כי ענין זה רובץ לפתחה של החברה הכלכלית.

התובע טען כי הוא רכש את הדירה מן הנתבעת והוא "מכיר" רק אותה ועל כן היה על מנכ"ל הנתבעת ללחוץ על עיריית פתח תקוה והחברה הכלכלית מדי יום על מנת לזרז את סלילת הכביש לצורך קידום מועד קבלת טופס 4 וכי משלא עשה כן אין במתואר לעיל כדי לפטור את הנתבעת מן הפיצוי.

אינני מקבל טענה זו, הן בשל העובדה שהחברה הכלכלית אינה בשליטת הנתבעת ומי ליד התובע יתקע כי לו היה מנכ"ל הנתבעת לוחץ עליה מדי יום ביומו היתה הסלילה מסתיימת מוקדם יותר באופן משמעותי?! – ברי כי התובע לא הוכיח טענה זו בכל דרך או שמץ של ראיה.

זאת ועוד, הנתבעת הוכיחה קיומן של התכתבויות במסגרתן דרשה לקדם את נושא סלילת הכביש, כאשר כבר יום לאחר סיכום הישיבה הנזכר לעיל הודיעה על הסדרת המוטל עליה (שם, נספח 5) וכן הודעות דוא"ל בהן פונה הנתבעת אל דני גוטמן בבקשה לקדם את נושא סלילת הכביש (שם, נספח 6).

אינני סבור כי הדרישה שמנכ"ל הנתבעת יעסוק בנושא זה מדי יום ביומו היא דרישה סבירה, הגם שייתכן כי היה מקום שהנתבעת תפעיל יותר לחץ ובתדירות יותר גבוהה מאחת לחודש על העיריה ועל החברה הכלכלית בשל תלות רוכשי הדירות ממנה בענין זה.

על כל פנים נהיר כי מדובר במקרה העונה על תנאי סעיף 7.11 לחוזה בין הצדדים, ועל כן – על פי חומר הראיות המונח לפני – לא הפרה הנתבעת את החוזה והאיחור שאחרה אינו מקנה לתובע זכות לפיצוי נושא התביעה.

אעיר כי אין מדובר בתובענה הראשונה נגד הנתבעת בנושא זה וכך למשל נדחתה תביעה דומה בת"ק (פתח תקוה) 19767-02-16 שירי קלי נ' גינדי החזקות פיתוח בע"מ (7.11.17) והתובעת חוייבה בהוצאות, וכך היה גם בת"ק (פתח תקוה) אורי רון נ' גינדי החזקות פיתוח בע"מ (28.3.16).

דבר קיומם של פסקי דין אלה הובא לידיעת התובע אולם הלה עמד על תובענתו, וגם לאחר קבלת מסמכי עיריית פתח תקוה והנתבעת המצביעים על האמור התעקש התובע והתבצר בעמדתו כשהוא עומד על תובענתו ללא כל נכונות להתחשב בחומר הראיות שלפניו.