ת"ק 39418-05-17 סביתאן נ' עטאללה

לפניי תביעת משכיר דירה נגד שוכרת דירה.

1. ביום 9.9.2015 נכרת ונחתם הסכם בין הצדדים להשכרת דירה בין התובע כמשכיר לבין הנתבעת כשוכרת (להלן - ההסכם). תקופת השכירות הוגדרה 1.10.2015-30.9.2016. שכר הדירה החודשי נקבע להיות 1,800 ₪. תשלומי חובה (לרבות ארנונה, מים, חשמל) הוטלו על השוכרת.

2. לטענת התובע, הדירה נמסרה לנתבעת (ולאחותה אשר התגוררה בדירה עמה) עוד ביום 24.8.2015 והן ביצעו בה שיפוץ אשר ארך 7-10 ימים. אל מול ערך השיפוץ (קרי כקיזוז) נדרש תשלום רק מאז יום 1.10.2015. הדירה פונתה רק בסוף אפריל 2016 ולפיכך נתבע תשלום בגין 7 חודשי שכירות (10/2015-4/2016) בהפחתת סך של 2,300 ₪ אשר שולם כמקדמה. בנוסף, נתבעים 2,300 ₪ בגין ארנונה לדירה בתקופה האמורה (לא הוצגה אסמכתה כלשהי לסכום זה ואף לא בכלל לחיוב ארנונה כלשהו, אף לא כדרישת תשלום) וכן 700 ₪ בגין חשמל (על פי אמדן של 100 ₪ לחודש; לא הוצגה אסמכתה כלשהי).

3. לטענת הנתבעת, היא ואחותה נכנסו לדירה רק באוקטובר 2015 (בהתאם להסכם השכירות) ופעלו לשיפוץ הדירה (אשר לטענתה קודם לכן לא היתה ראויה למגורים) בעלות של 4,000 ₪ - ככל הנראה (ככל שניתן להבין גם מטענותיה בעל פה בפניי) מספטמבר אל תוך אוקטובר. לפיכך, לטענת הנבעת, אין היא חייבת לשלם דמי שכירות בגין חודש 10/2015 כקיזוז של תמורת השיפוצים. לגבי חודשים 11-12/2015 טענה הנתבעת בפניי כי בוצע תשלום לתובע: הנתבעת מסרה את הכסף לאחותה (שהתגוררה איתה בדירה) והאחות מסרה את הכסף לתובע. אין אסמכתאות לתשלום הנטען. הנתבעת מאשרת חבות בגין ינואר ומחצית פברואר 2016 (בסך כולל של 2,700 ₪). הנתבעת טוענת כי היא נדרשה על ידי התובע לפנות את הדירה וכי כך היה עוד בחודש פברואר 2016. הנתבעת טענה כי עברה צנתור לבבי ולפיכך מחודש 1/2016 היא בעצמה אינה בדירה (עמ' 2, שור' 17) אלא אחותה. הנתבעת אף טענה כי במעמד הדיון היתה זו הפעם השניה שהיא פגשה את התובע שכן את המגעים איתו ניהלה אחותה. לעניין הוצאות החשמל טענה הנתבעת כי שילמה כאשר נדרשה - פעם אחת 50 ₪ ופעם אחרת 65 ₪. הנתבעת טענה כי ביקשה מהתובע קבלות כדי להציגן למשרד הבינוי והשיכון לשם קבלת סיוע בדיור וכן כי ביקשה להעביר את הארנונה בגין הדירה על שמה הואיל ונוכח מצבה הרפואי היא זכאית להנחה בארנונה. לטענת הנתבעת, התובע לא פעל בהתאם לבקשותיה האמורות.

4. עם התקדמות הדיון הבהירה הנתבעת כי אין ביכולתה לשלם את חובה כלפי התובע – גם לא את הסכום שהיא מודה בו. טענות אלה באו יחד עם טענות ההכחשה החלקית של התביעה. בסיום הדיון ביקשה הנתבעת לשלם בתשלומים. קודם לכן אף טענה הנתבעת כי על התובע לפנות בתלונות אל אחותה (וכנראה שלא אליה; עמ' 3, שור' 14-13).

5. לשאלתי הבהיר התובע בדיון כי ההמתנה טרם הגשת התביעה נבעה מנסיונו לפעול לגביית החוב באמצעות צדדים שלישיים המכירים את הצדדים (לרבות אחותה של הנתבעת), אולם משאלה כשלו לא היה מנוס מהגשת התביעה דנן.

   דיון והכרעה

6. בין הצדדים נחתם ביום 9.9.2015 הסכם שכירות לתקופה המתחילה ביום 1.10.2015. הכחשתו של המסמך וטענות של הנתבעת נגדו יכולות להיות מוכחות רק על יסוד אישור הצד שכנגד (סעיף 80 סיפה לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני).