ת"ק 39365-12-13 ג'מילי נ' שושי

התובע ביצע עבודות בניה בעץ במרפסת ביתה של הנתבעת. בין השניים נערכו הסכמי עבודה בנוגע לעבודות האמורות ובסיומו של דבר טוען התובע כי הנתבעת נותרה חייבת סך של 5,000 ₪, והוא עותר לחייבה לשלם לו סך של 18,000 ש":ח במסגרת כתב תביעתו.

אין חולק כי אמנם נותרה יתרה כאמור אלא שלשיטת הנתבעת לא מילא התובע אחר כל הוראות ההסכמים, משך את הזמן, התמהמה, הותיר עזובה ולכלוך במרפסת ולמעשה לא סיים את העבודה, ועל כן אינו זכאי ליתרת התשלום. עוד טוענת הנתבעת כי על פי ההסכם האחרון שנערך בין הצדדים היה על הנתבע לסיים את העבודות עד יום 31/3/11, ונקבעה סנקציה בגין כל יום איחור בסך של 1,000 ₪. כך, לשיטתה, משלא סיים הנתבע את העבודות זכאית היה למעשה לקיזוז מלא ואף קיים חוב כלפיה.

לאחר ששמעתי את הצדדים נחה דעתי כי דין התביעה בעיקרה להתקבל ואבהיר –

ראשית אציין כי אין חולק שהתובע לא עמד בהוראות ההסכם הראשון, לרבות לעניין מועד סיום העבודות, וראה בעניין זה עמ' 3 לפרוטוקול שורה 20 ואילך. גם התמונות שהציג התובע בכל הנוגע ל"סיום" העבודות על פי ההסכם המקורי, צולמו ביום 22/8/10, ונדמה כי אין בהן עדות לסיום העבודות, שהרי העבודות המופיעות שם נראות כחלקיות ובלתי גמורות, לא ניתן לראות כל ספסל בהתאם להזמנה המקורית (או בהתאם לתיקוניה, כפי שנערכו ביום 1/8/10), ונראה כי לא נעשתה צביעה כלל.

בהתאמה, ניתן לקבוע כי אכן לא הסתיימו העבודות על ידי התובע על פי ההסכם הראשון ו/או על פי ההסכם השני (אשר נערך ביום 1/8/10, במועד קבלת ההשגות לעבודות שבוצעו עד אותו מועד, ואשר קצב כי העבודות יסתיימו עד יום 18/8/10), אליו מתייחסים למעשה שני הצדדים במהלך עדותם כחלק בלתי נפרד מההסכם הראשון.

לו הגשה תובענת התובע אז, היה ביהמ"ש כאן מגיע למסקנה, בשים לב לעדויות הצדדים בדבר ולתמונות שהוצגו כי יש ממש בטענות הנתבעת וכי דין התביעה להידחות.

אולם הצדדים לא הסתפקו בהסכמים אלו, ולאחר דין ודברים ביניהם העלו על הכתב הסכם שלישי, ביום 9/3/11, ועל פיו יסתיימו העבודות עד יום 31/3/11. עוד הוסכם שם, כי אם יעמוד התובע בהוראות הסכם זה, כי אז תשלם הנתבעת את הסך של 5,000 ₪ - היתרה הקודמת, ואם לא יסיים במועד, יחול קנס בשיעור של 1,000 ₪ בגין כל יום איחור.

התובע הציג לעיון ביהמ"ש תמונות, המעידות על מצב הדברים בשטח ביום 16/3/11, (רישום מועד הצילום נערך במכשיר הטלפון הסלולארי של התובע, באמצעותו צולמו, ולא מצאתי עילה שלא לקבל את רישומי המכשיר כמאמתים את מועד הצילום).

עיון בתמונות אלו מלמד כי למעשה נסתיימה בניית החלקים שאמורים היו להיבנות, ואף נערכה צביעה, ונדמה כי מדובר בעבודה ראויה וטובה.

נדמה אם כן, כי התובע הרים את הנטל להביא ראיות להראות כי זכאי הוא לתשלום הנקוב בהסכם השלישי, ועל הנתבעת להביא בשלב זה ראיות לסתור. הנתבעת חזרה וטענה כי העבודות נמשכו זמן רב מדי, כי עברו חודשים ארוכים עד שהגיע מצב המרפסת למצב המתואר בתמונות התובע, ולמעשה טענה כי גם בכך לא הושלמו העבודות, שכן נאלצה להשלים ולהביא יריעות לאיטום ולפנות מן המרפסת את הפסולת שהותיר בה התובע או מי מטעמו.