כרמון ואח' נ' בזק בינלאומי בע"מ

לפני תביעה על סך 11,000 ₪. התובעים טוענים כי הנתבעת לא מילאה אחר בקשתם להתנתק משירותיה והמשיכה לחייבם וכי עליה לפצותם בגין חיובי היתר שחויבו בהם (בסך כ-1,000 ₪) וכן בפיצוי ללא הוכחת נזק בשל העוולה הצרכנית שנגרמה להם.

הנתבעת טענה, מנגד, כי לא קיבלה את בקשת הניתוק שנשלחה דרך צד שלישי (אתר "נתק") וכי כאשר פנה אליה התובע 1 (להלן: התובע) ניתקה אותו והפסיקה את החיוב.

לתמיכה בתביעה הציגו התובעים את המסמכים הבאים:

1. מכתב מיום 9.4.13 בחתימת התובעת 2 (להלן: התובעת) ובציון אמצעי מזהה – מספר כרטיס אשראי המסתיים בספרות 3556.

2. הודעת מייל מאתר "נתק" המאשרת את קבלת הבקשה אצל הנתבעת, למספר פקס' שלא פורט בהודעה (נכתב: "בקשתך התקבלה בהצלחה על ידי מכשיר הפקס אצל הספק ... במכשיר פקס שהמזהה שלו הוא: ___ (נותר ריק – א"ר)".

3. מכתב מיום 27.2.13, בחתימת התובע (כשבשמו נפלה טעות סופר ושם המשפחה נכתב "קרמון"), ובציון אמצעי מזהה – מספר כרטיס אשראי המסתיים בספרות 0529.

4. פירוט חיובים ממרץ 2013 ועד מרץ 2014 וחשבוניות על שם התובעת.

   בדיון הוסיף התובע והגיש תמצית פסיקה רלבנטית, במסמך הנחזה להיות תדפיס של כתבה עיתונאית הסוקרת פסיקה בנושא התביעה.

    

   כאמור, הנתבעת טוענת כי לא קיבלה את פניית התובעים הנטענת דרך אתר "נתק" וכי במכתב מפברואר 2013 ממילא נפלה טעות בזיהוי הלקוח (מספר כרטיס אשראי שונה) ולא ניתן היה לפעול על פי פניה זו גם לו היתה מתקבלת אצל הנתבעת.

   הנתבעת הוסיפה וטענה כי חיובי התובעים המשיכו כסדרם והיה על התובעים לעמוד על כך שביקשו להתנתק, כנטען, ולתהות אחר המשך החיובים. התובע אישר בדיון כי לא שם לב לחיובים.

    

   הצדדים התייחסו אף לעובדה כי החיובים נשוא התביעה היו בשנת 2013 ובראשית 2014 וכי התביעה הוגשה בסוף 2016, כשלוש שנים לאחר שחדלה הנתבעת לחייב התובעים. התובע הסביר זאת בכך שעבר דירה וכי המסמכים היו מאוחסנים וכשמצא אותם הגיש את התביעה.