כהן נ' שלום

בפניי 2 תביעות שאוחדו (29937-02-17 ו- 3918-07-17). למען הנוחות יכונו הצדדים על-פי מעמדם בתיק 29937-02-17 ( מר שלום: להלן התובע; הגב' כהן: להלן הנתבעת).

כל אחד מהצדדים הגיש תביעתו בשל נזק לרכבו בגין תאונה בין שני כלי הרכב וכל צד מייחס לאחר אחריות לתאונה.

לטענת מר שלום נסע בנתיב אמצעי ברחוב השחם בכוונה לפנות שמאלה לרח' ז'בוטינסקי בפ"ת. לטענתו הנתבעת נסעה בנתיב הימני ותוך פנייה ימינה סטתה לנתיבו וגרמה לנזק ברכבו. מכאן לטענתו אחריות הנתבעת לתאונה.

מנגד טענה הנתבעת, הגב' כהן כי היא נסעה בנתיב ימני בכוונה לפנות ימינה והתובע שנסע בנתיב האמצעי המיועד לפנייה שמאלה בלבד ניצל מרווח שנוצר בינה לבין הרכב שלפניה וביקש לסטות לנתיבה כדי לפנות ימינה, אלא שאז השתפשף בחלק קדמי שמאלי של רכבה וגרם לנזקיה. מכאן לטענתה אחריות התובע לתאונה.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבעת נסעה בנתיב ימני וביקשה לפנות ימינה. אין גם מחלוקת שהתובע נסע בנתיב אמצעי הפונה שמאלה בלבד.

שני הצדדים עמדו ברמזור אדום והתאונה קרתה כשהחלו לנסוע לאחר מופע אור ירוק. עוד אין מחלוקת שהנתבעת לא היתה רכב ראשון בקו הצומת (עדות התובע בעמ' 2, ש' 4; עדות הנתבעת עמ' 2, ש' 22). לטענת שני הצדדים – כל אחד על-פי גירסתו לתאונה – רכב התובע היה לפני רכב הנתבעת לקו הצומת.

אני מוצא כי אף אחד מהנהגים לא עמד בנטל להוכיח תביעתו ולפיה קיימת אחריות של הנהג האחר לתאונה.

מוקדי הנזק ברכבי הצדדים תואמים לגירסאות שני הנהגים לקרות התאונה.