יפת זוהר נ' אדיב

1. בפניי תביעה לפיצוי עקב הפרת חוזה שנכרת בין התובע לבין הנתבע ביום 5.4.2017 שלפיו הנתבע קיבל על עצמו לרכוש ולבנות מדרגות עם שיש בביתו של התובע, תמורת סכום כולל של 12,000 ₪. התובע בעת חתימת ההסכם שילם 3,000 ₪ על החשבון והצדדים קבעו את המשך התשלומים. על פי ההסכם, נאמר שהתובע מעוניין בביצוע עבודה בהרכבת המדרגות בשיש "עומני כהה מקורי אותנטי"

(ראה הסכם עבודה, מסמך 1 לכתב התביעה).

התובע ובנו נסעו למפעל "שיש נימר" באום אל פאחם והתובע בחר בו במקום את דוגמת השיש שהוא מעוניין לקבל. אולם, כאשר הגיע הנתבע לביתו של התובע עם השיש, הייתה מודבקת רשת בגב השיש. לטענת התובע, עצם הדבקת הרשת הוא דבר שאינו קיים בשיש העומני המקורי, ומה שסופק לא דומה לדוגמת השיש שהתובע בחר. התובע לא הסכים שהנתבע יתקין את השיש שהביא ולמעשה ביטל את החוזה וביקש את החזר המקדמה בסך 3,000 ₪, והנתבע סירב לכך. מכאן תביעתו של התובע.

התובע עותר להחזר של 3,000 ₪ ועוד 500 ₪ בגין פיצוי ועוגמת נפש.

2. הנתבע לא מכחיש שהשיש שסיפק לתובע היה עם רשת. הוא מפנה את בית המשפט לכך שלא נאמר בהסכם בין בעלי הדין שהוא יספק שיש ללא רשת. בניגוד לטענת התובע, הנתבע העיד שבפועל אין דבר שניתן לתאר אותו כ "שיש עומני כהה מקורי אותנטי" כפי שנאמר בהסכם בין בעלי הדין. קיים כמובן שיש עומני. מטרת הדבקת רשת היא למנוע ספיגת מלט בעת הנחת השיש. סחורה עם רשת עולה יותר מאשר סחורה בלי רשת. הנתבע טען ששילם ל" שיש נימר" 9,000 ₪ בגין השיש, ואכן דובר בשיש עומני אותנטי.

מר מחאג'נה מוחמד, בנו של בעל המפעל "שיש נימר", העיד מטעם הנתבע וטען:

"יש מפעלים ששמים רשת על השיש ויש מפעלים שלא." (ע"מ 3 שורה 2).

העד אישר את דברי הנתבע שקוראים לשיש "שיש עומני" עקב מקורו בעומן במפרץ הפרסי ואין כל משמעות למושג "אותנטי מקורי".

3. התובע השיב לטענות הנתבע והעד וטען נמרצות שברגע שיש רשת, לא מדובר בשיש עומני אותנטי.

וכך טען התובע: