חזן נ' זהבי

לפניי תביעה לפיצוי בין נזקים שנגרמו לרכב התובעת, לטענתה, בתאונה שאירעה לפני הכניסה לכיכר "עין השמש" בעיר אשדוד.

לטענת התובעת, היא נהגה ברכבה בשדרות תל חי, בנתיב הימני מבין שני הנתיבים. עוד טוענת התובעת, כי רכבה נפגע מרכב הנתבעת אשר הגיע מרחוב ברקת תוך שהוא נכנס לנתיב הנסיעה של התובעת מבלי לבדוק אם הוא פנוי ומבלי לתת זכות קדימה.

לשיטת הנתבעת, רכב התובעת הוא זה שאמור היה לתת זכות קדימה והוא זה שנכנס לנתיב נסיעתה ופגע ברכבה.

לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפניי ושמעתי את העדויות והסיכומים בתיק, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

התובעת העידה כי נסעה עם רכבה בנתיב הימני בשדרות תל חי וכי התאונה אירעה בהתמזגות בין השדרות תל חי ורחוב ברקת. התובעת ביקשה לשרטט את אופן קרות התאונה ועיון בשרטוט (ת/1) מעלה כי התאונה אירעה לפני הכניסה לכיכר ולא בהשתלבות בין שד' תל חי לבין רחוב ברקת. תמיכה לכך ניתן למצוא בעדות הנתבעת אשר לא חלקה על כך שהגיעה מכיוון רחוב תל חי אך ביקשה לציין כי ממקום ההשתלבות בין תל חי לבין ברקת ועד למקום התאונה, הספיקה לנסוע עוד לפחות מאה מטר עד להגעה לכיכר – תיאור התואם את ת/1.

עוד העידה הנתבעת כי היא נסעה בצדו השמאלי של הכביש אשר הולך ונהיה צר יותר ככל שמתקרבים לכיכר וכי רכב התובעת לא נתן זכות קדימה ונכנס לנתיב נסיעתה. כמו כן, העידה הנתבעת כי לרכבה לא נגרם כל נזק והפנתה לתמונות הנזק ברכב התובעת אשר צולמו על ידה מיד לאחר התאונה.

על-פי ההלכה הפסוקה, על בית המשפט לשאוף, ככל האפשר, להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית".

עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני אחרת, בית המשפט מגיע למצב של "ספק שקול", היינו מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה אחרת.

במקרה כזה, יכריע בית המשפט את הדין על פי נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה (ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז(5) 333 (1993); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13) ועוד].

על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו על-ידי כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד (ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו (9.5.11) ועוד).

משלא עלה בידי התובעת להוכיח את טענתה לעניין חובת הנתבעת לתת זכות קדימה ומשלא הוכח לאיזה כיוון מתכנסים נתיבי הנסיעה של התובעת ושל הנתבעת ונוכח מיקום הנזקים ברכב התובעת התואם את שתי הגרסאות, הרי שלא נותר אלא לקבוע כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל לפתחה ולא הוכיחה את טענותיה אף לא ברמה הנדרשת בהליך האזרחי.

משכך, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.