ת"ק 38930-01-13 אמר נ' חסן

הנתבע הוזמן כראוי לדיונים אשר נקבעו ליום 13.1.14 וליום 5.11.14 ומעידים על כך אישורי המסירה המצויים בתיק בית המשפט.

בנסיבות אלה, אין חובת הצדק מחייבת את ביטול פסק הדין וההחלטה אשר ניתנו נגד הנתבע, משלא התייצב לדיונים האמורים, אלא הדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט.

הנתבע לא הצביע על טעם מוצדק לכך שלא התייצב לדיונים כאמור:

באשר לדיון מיום 13.1.14 - הנתבע מאשר כי הוא לא התייצב בשל מחדלו ברישום מועד הדיון אליו זומן כראוי.

ובאשר לדיון מיום 5.11.14 - בניגוד לטענת הנתבע, קיים בתיק אישור מסירה כדין המעיד על זימונו לדיון זה, אישור שנחתם על ידי אביו של הנתבע. מכל מקום, אף אם לטענת הנתבע אביו רק קיבל הודעה על חיובו בהוצאות ושילם זאת, שומה היה על הנתבע - בפרט כמי שבאותה עת היה תלוי ועומד נגדו פסק דין שאת ביטולו הוא ביקש - לברר מהו מצב הדברים בתיק ומהו המועד שנקבע לדיון בבקשתו.

חרף האמור לעיל, בהתחשב בכך שהנתבע הגיש כתב הגנה בתיק, ניתן להניח כי אין מדובר בזלזול או התעלמות מדעת שלו מן התביעה, אלא בהתרשלות גרידא.

לגופו של עניין - הנתבע מעלה טענות המצביעות על הגנה לכאורה מפני התביעה ובכלל זה טענתו כי לא הוא נהג ברכב וטענתו לעניין האחריות לתאונה ומן הראוי ליתן לנתבע הזדמנות להתגונן מפני התביעה ולהביא טענותיו אלה לכלל בירור ענייני, כשעל מחדליו ניתן לכפר בתשלום הוצאות.

על כן, הריני מורה כדלקמן:

בכפוף לכך שהנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך של 900 ₪ בתוך 30 יום ממועד מסירת החלטה זו - יבוטלו ההחלטה מיום 5.11.14 ופסק הדין מיום 13.1.14 והתביעה תיקבע שוב לדיון.