ת"ק 38517-04-17 שוב נ' קפיטל פקטור בע"מ

התובע, עורך־דין במקצועו, הגיש תביעתו כנגד הנתבעת שבכותרת לעיל לחיובה בפיצויו בגין הפרת הוראות סעיף 30א' לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

לטענת התובע ביום 05/02/2017 פנתה אליו טלפונית נציגה מטעם הנתבעת במטרה למכור לו שירותים המסופקים על־ידי הנתבעת. כעולה מהתמליל שצורף לכתב התביעה, השיחה בין התובע לבין נציגת הנתבעת התמקדה בעיקר בפרטים אודות זהות המתקשרת ומטעם מי היא פועלת, שאותם ביקש התובע לקבל, וכן בשאלה כיצד נציגת הנתבעת קיבלה את מספר הטלפון של התובע, עליה התעקש התובע לקבל מענה.

לאחר סיום השיחה ועוד באותו יום שלח התובע לנתבעת מכתב התראה – כך לפי טענתו שכן לא צורף לכתב התביעה אישור כלשהוא המעיד על משלוח המכתב לנתבעת. ביום שלמחרת פנה התובע טלפונית אל הנתבעת במטרה לאשר קבלת מכתב ההתראה אצל הנתבעת, ואולם לא היה באפשרות הפקידה שענתה לו לאשר קבלת המכתב שלטענת התובע נשלח על־ידו ביום 05/02/2017 בשעות הלילה באמצעות הדוא"ל כפי שעולה מתמלול השיחה שצורף לתביעה, וזאת משום שבאותה שעה היא לא הייתה מול הדוא"ל. אותה פקידה בשם שושנה הסבירה לתובע – לאחר שזה התעקש על קבלת תשובה אם הודעת הדוא"ל ששלח להם התקבלה אצלם, אם לאו – כי היא עברה במקרה ומשכה את השיחה. הפקידה ביקשה לברר עם התובע את הנושא אך לשווא וכל שנידב לה זה שהוא שלח להם מכתב התראה מבלי לציין על מה ולמה. הפקידה הודיעה שהיא תבדוק אם המכתב התקבל וביקשה את מספר הטלפון של התובע כדי לחזור אליו עם תשובה אך הוא סירב למסור לה את מספר הטלפון שלו.

משלא הגישה הנתבעת כתב הגנה, עתר התובע לקבלת פסק־דין בהיעדר והוא ביקש מבית־המשפט לקבל את התביעה במלואה. בהחלטתי מיום 26/06/2017 התבקש התובע להבהיר היכן בדיוק בסעיף 30א' לחוק התקשורת קבוע כי פניה טלפונית חד פעמית שאינה מסר קולי מוקלט מהווה עוולה אזרחית. ביום 09/07/2017 הגיש התובע הודעת הבהרה מטעמו בגדרה הוא הפנה לפסק־הדין שניתן ב-ת"ק (ירושלים) 31140-10-14 – אלעד אורי נ' פלאפון תקשורת בע"מ, (פורסם במאגרים, 20/04/2015) שבגדרו נקבע כי סעיף 30א' לחוק התקשורת חל גם על מסר המועבר לנמען באמצעות שיחת טלפון המתבצעת על־ידי גורם אנושי (שם, בסעיף 18).

אלא שמנגד קיימת פסיקה שלא ראתה בשיחות קוליות שהתבצעו על־ידי גורם אנושי כהפרה של האיסור שבסעיף 30א' לחוק התקשורת [ראו: ת"ק (ת"א) 33218-12-16 – יובל שניר נ' איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 09/06/2017), בסעיף 14; ת"ק (ירושלים) 39585-08-16 – אופיר כהן נ' מכבי שירותי בריאות (פורסם במאגרים, 10/03/2017); ת"ק (ירושלים) 20409-12-16 – שלומי כהן נ' מכבי שרותי בריאות, (פורסם במאגרים, 06/06/2017)ף, בסעיף 19]. יודגש כי פנייה בשיחה טלפונית באמצעות גורם אנושי לא הוזכרה במפורש כאסורה בסעיף 30א' לחוק התקשורת.

כשלעצמי, אני מצרף את דעתי לאלה האחרונים הסבורים שאין בסעיף 30א לחוק התקשורת משום איסור על ביצוע שיחה על־ידי גורם אנושי.

כידוע, לצורך פרשנות דבר חקיקה "הלשון היא איפוא נקודת המוצא. אך היא אינה נקודת הסיום. לעולם יש לפתוח בלשון החוק, אך לעולם אין לסיים בה. מבין האפשרויות השונות שהלשון פותחת יש לבחור באחת ויחידה כאפשרות 'נכונה'. בחירה זו נעשית על־פי מטרת ההוראה ועל־פי תכליתה" [ע"א 165/82 – קיבוץ חצור‎ ‎נ' פקיד שומה רחובות, פ''ד לט(2) 70, בעמ' 74 מול אות השוליים ה'. ראו גם: אהרן ברק, פרשנות במשפט, כרך שני – פרשנות החקיקה, בעמ' 84 – 89 (1993); וכן רע"פ 5166/14 – יבגני קרופצקי נ' מדינת ישראל, תק-על 2015(2), 4829 (05/05/2015), בסעיף 18].

וכדברי השופט זוסמן ב-ד"נ 13/67 – "בחן" חברה לביטוח בע"מ נ' ברוך רוזנצוויג, פ"ד כב(1) 569: "תהא אשר תהא שיטת הפרשנות, מאחורי לשון המחוקק עומדת תמיד מטרת החיקוק, ומשעלה בידינו לחשפה, הרי היא נותנת מצביונה לדיבור ומאפשרת לנו לקבוע משמעותו של החיקוק" (שם, בעמ' 577 מול אות השוליים ה').