סיסאי נ' יונייטד אירליינס אינק

לפני תביעה על סך 7,000 ₪.

מכתב התביעה עולה כדלקמן:

התובעת רכשה מהנתבעת כרטיס טיסה מישראל למיאמי, עם עצירת ביניים בניו יורק. הטיסה היתה אמורה לצאת מניו יורק בשעות הערב, נדחתה לשעות הלילה ולבסוף בוטלה. הנתבעת לא סיפקה לתובע שירותי סיוע ולא פיצתה אותה.

בכתב ההגנה נטען כדלקמן:

הטיסה מניו יורק בוטלה עקב תנאי מזג אויר וכלל הנוסעים קיבלו סיוע, ככל שהתאפשר. לתובע הוסדרה טיסה חלופית במועד קרוב ככל הניתן ומשניצלה זכות זו אין היא זכאית להשבת שווי כרטיס הטיסה.

סעיף 6(ה)(1) לחוק שירותי תעופה קובע כי נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח כי התקיים אחד מאלה: "הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות". (ההדגשות לא במקור – א"ר).

בת"ק (הרצ') 68228-03-17‏ (כב' הש' א' ויצנבלט) נדונו תנאיו של סעיף זה ונקבע:

"הפטור הניתן למפעיל הטיסה מחובתו לפצות נוסע שטיסתו בוטלה, כקבוע בסעיף 6(ה)(1) לחוק, הוא מצומצם. אין מדובר באחריות מבוססת אשם המוטלת רק בקיומה של התרשלות מצד הנתבע. מדובר במשטר אחריות חמור יותר. כך עולה מנוסח החוק, מההיסטוריה החקיקתית, מהשוואת נוסח ההוראה לנוסחן של הוראות מקבילות, מפסיקתם העקבית של בתי המשפט בתביעות שהוגשו מכוח החוק ומשיקולים של מדיניות משפטית ראויה. במסגרת זו, בבחינת האמצעים שביכולת מפעיל הטיסה לנקוט על מנת למנוע את ביטול הטיסה, יש ליתן משקל מופחת לעלותם מן המשקל שניתן לשיקול זה במשטר אחריות המבוסס על התרשלות.