תוהמי ואח' נ' שוורצמן

בין התובעים לנתבעת נחתם הסכם שכירות (להלן : "ההסכם") לפיו שכרו התובעים מהנתבעת בית במושב חיבת ציון (להלן: "המושכר") למשך שנה, בדמי שכירות חודשיים בסך של 3,800 ₪.

בסעיף 21 להסכם נקבע כי במידה וירצה השוכר לעזוב את המושכר טרם תום תקופת השכירות יוכל לפעול למציאת שוכר חדש הכפוף להסכם זה.

אין חולק כי לאחר מספר חודשים בהם התגוררו במושכר הודיעו התובעים לנתבעת על רצונם לעזוב את המושכר בסוף חודש אוקטובר 2017. הנתבעת הסכימה ובלבד שהתובעים יפעלו למציאת שוכר חלופי בהתאם להוראות ההסכם.

אין חולק כי התובעים פרסמו את המושכר ואיתרו שוכרת חלופית אשר חתמה על הסכם שכירות ונכנסה להתגורר במושכר במקום התובעים.

לטענת התובעים, ביום 28.10.17 פינו את המושכר תוך שהנתבעת בדקה כי המושכר הוחזר באופן ראוי, נקי ושטוף.

לטענתם, הנתבעת לא השיבה לידיהם את ההמחאות שמסרו במועד חתימת ההסכם ואת יתרת דמי השכירות ששילמו לתקופה מיום 29.10-8.11, בסך של 1,342 ₪, אלא רק לאחר שובה של בת הנתבעת מחו"ל.

ביום 5.11.17 יצרו התובעים קשר עם בת הנתבעת וזו הודיעה להם כי נאלצה לבצע תיקונים במושכר לאחר עזיבת התובעים ומשכך, אינה מתכוונת להשיב לתובעים את הפרש יתרת השכירות.

הנתבעת טוענת כי תובעים התחייבו למצוא שוכרים חלופיים, לדאוג לרצף בתקופת השכירות ולהעביר את הדירה לשוכרת החלופית כשהיא במצב טוב, נקי ומטופל כפי שקיבלו אותה.

נטען בכתב ההגנה כי התובעים עזבו את הדירה במוצאי שבת בפתאומיות וללא התראה מראש כאשר ידעו כי הנתבעת לא תלך לבדוק את הדירה.

ביום 29.10.17 נכנסה הנתבעת והשוכרת החלופית לדירה ונדהמו לגלות כי הדירה והגינה היו במצב מוזנח ומלוכלך, סתימות בכיור המטבח והמקלחת, חורים בקירות ואשפה שנותרה במקום.

טוענת הנתבעת כי הוציאה כ- 4,500 ₪ עבור תיקון הנזקים. עוד נטען כי השוכרת החלופית חתמה על הסכם שכירות רק ביום 1.11.17 ומשכך, התשלום העודף בעבור דמי השכירות עומד על סך של 980 ₪, החל מיום 1.11 ועד ליום 8.11.

בדיון בפני העידה התובעת 2 והעדה מטעמה, הגב' עופרי אוסט. מטעם הנתבעת העידה הנתבעת בעצמה, בתה של הנתבעת וכן השוכרת החלופית, הגב' שלי כהן.