תביעת עזבון של מנוח להחזרת כספי הלוואה

 העובדות הצריכות לעניין:

 1. התובע הינו עזבון המנוח ו.ס., אשר נפטר בשנת 2016.

2. הנתבע הוא י. ט. היה מכר של המנוח והלווה ממנו כספים מעת לעת.

3. אין חולק כי במהלך השנים המנוח הלווה לנתבע כספים.

4. המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לכך שלטענת העזבון ההלוואות המצויינות בכתב התביעה לא הושבו ואילו לשיטת הנתבע, הלווה, הן הושבו במלואן.

5. בכתב התביעה דרש בנו של המנוח לפצותו בסך 20,000 ₪, עקב כספים שהלווה המנוח לנתבע ולא הושבו וכן בגין עגמת הנפש שנגרמה לעיזבון עקב אי השבת הסכומים. אציין כי התביעה הוגשה בתחילה ע"י המנוח, ס. ו., ובדיון מיום 15.5.16 הודיע בנו של המנוח, א., כי אביו נפטר וכי עדיין לא התקבל צו ירושה, והוריתי על פי בקשתו כי התביעה תרשם ע"ש עזבון המנוח ורק לאחר קבלת המסמכים.

לתביעה צורפו מסמכים בכתב ידו של המנוח, בשפה הרוסית, ובהם רשימת ההלוואות שהעניק המנוח לנתבע. למסמכים צורף מסמך, חתום ע"י עו"ד אנה מגזניק, שתרגמה את המכתבים לעברית. להלן נוסח המכתבים, עפ"י תרגומם ע"י עוה"ד מגזניק:

א. המנוח מסר לנתבע 11,500 ₪. על הנתבע להשיב למנוח הסכום כך שמדי חודש ישולם למנוח סך של 1,500 ₪ (מסמך חתום מיום 7.11.14 ע"י המנוח בלבד).

ב. הנתבע מאשר כי קיבל מהמנוח סך של 3,570 ₪ ביום 18.10.14. הנתבע מתחייב להשיב בחודש אוקטובר סך של 370 ₪, בחודש נובמבר סך של 1,200 ₪, בחודש דצמבר סך של 1,000 ₪ ובחודש ינואר סך של 1,000 ₪ (מסמך חתום ע"י 2 הצדדים, מיום 18.10.14).

6. בדיון מיום 15.5.16 העיד בנו של המנוח כי כל הנטען בתביעה אמת וטען כי הנתבע חייב לעזבון את סכום התביעה והגיש ראיות לקיומו של החוב (ת/1 – המסמך המתורגם, ת/2,ת/3 – המסמכים שנכתבו ברוסית, ת/4 – אישור מסירה לנתבע מיום 5.5.15, ת/5 – אישור דואר רשום שנשלח לנתבע מאת עו"ד מגזניק, מיום 28.6.15, ת/6 – ת"ז של המנוח).

בתום הדיון ניתן על ידי פס"ד בהעדר הנתבע, בו חוייב הנתבע לשלם לעזבון סך של 15,070 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

7. לאחר שיקול נוסף, ביום 19.5.16 הוריתי בהחלטה כי פסה"ד מיום 15.5.16 מבוטל וכי על בנו של המנוח להגיש לביהמ"ש את צו הירושה וזאת בטרם ייכתב פסה"ד. כמו"כ, עליו להציג ייפוי כוח משאר היורשים עפ"י דין, במידה וקיימים, כי הוא המייצג את כל היורשים כדין.

8. ביום 10.7.16, עקב העדר מעש מצד בנו של המנוח, מר א., ניתן פס"ד לפיו התביעה נמחקת ללא צו להוצאות.

9. ביום 3.8.16 הגיש בנו של המנוח, מר א., בקשה דחופה לביטול פסה"ד מיום 10.7.16 בטענה כי הוא היורש של אביו וכי עקב טעות שלח את צו קיום הצוואה לתיק אחר שנוהל על ידו. המבקש צירף לבקשתו את צו קיום הצוואה.

10. ביום 9.8.16, נוכח קיומו של צו קיום צוואה לטובתו של בנו של המנוח בלבד, ביטלתי את פסה"ד מיום 10.7.16.

11. בדיון שנערך ביום 4.12.16 השיב הנתבע לשאלת ביהמ"ש מדוע הלווה כספים מהמנוח: "אני השתמשתי בתחליף סם ולכן הייתי זקוק לכספים. הכרתי את ס. דרך חברים. זה לא הפעם הראשונה שלוויתי ממנו וכשהחזרתי לו עשרת אלפים ₪, לקחתי ממנו 100$ בשביל לקנות תרופות וזה לא הספיק לי כי הם עלו 600 שקל. חזרתי וביקשתי ממנו 200 שקל והוא אמר שהוא נתן את זה לאנשים. ס. הלך לשכנים לקח 200 שקל והביא לי".

עקב העדר בנו של המנוח בדיון, והזמנתו כדין לביהמ"ש, בתום הדיון ניתן פס"ד בו נדחתה התביעה ללא צו להוצאות.

12. בנו של המנוח הגיש בקשה לביטול פסה"ד מיום 4.12.16 מאחר ולטענתו אמנם קיבל את ההזמנה לדין אך באיחור בשל כתובת שונה. ביום 19.12.16, בוטל פסה"ד נוכח הנסיבות המיוחדות ונקבע דיון.

בדיון מיום 24.1.17 הודה הנתבע כי השיב למנוח כספים שלווה ממנו, כולל ריבית על ההלוואה. כן טען כי המנוח היה "בן בית" בבית אמו וכי המנוח התלונן לפניהם כי "בנו לקח לו כל כספו" (עמ' 5 לפרו', ש' 16). הנתבע טען כי המנוח טען בפניו כי המסמכים עליהם חתם הנתבע אבדו. לשאלת ביהמ"ש מדוע לא ביקש קבלה מהמנוח לאחר השבת הכספים השיב: "זה לא פעם ראשונה שלקחתי הלוואות ממנו והנוהג שהיה לנו הוא שהוא פשוט לקח ומחק את שמי מרשימת החייבים לו וסמכתי עליו ואף פעם בעבר לא היתה לנו כל מחלוקת לי ולאביו של מר א. בקשר לאי החזרת כספים" (עמ' 5 לפרו', ש' 18-21).