ברדה נ' פלאנט סטייל בע"מ

לפני תביעה על סך 8,000 ₪.

התובע טוען כי ביולי 2017 רכש מהנתבעת שעון בסך 4,500 ₪ וכי כבר לאחר כחודש הופיעו על גבי הרצועה שריטות. בחודש אוקטובר שלח דרישה להחליף את השעון לחדש וזו נדחתה.

הנתבעת טוענת, בתגובה, כי מבדיקת השעון הוא נמצא תקין וכי השריטות המעטות על גבי הרצועה נובעות משימוש רגיל בשעון וכי הן "נורמליות לאחר שלושה חודשי שימוש". הנתבעת מציינת כי הציעה לתובע מוצרים בהנחה, אולם משעמד התובע על דרישתו להחליף את השעון לחדש לא עלה בידם להגיע להסכמות.

בדיון הציג התובע את השעון נשוא התביעה לעיון בית המשפט. מעיון קצר בשעון במעמד הדיון ניכרים סימנים קלים ביותר של שריטות מעטות על גבי רצועת השעון.

יצוין כי לכתב התביעה לא צורפה כל חוות דעת מומחה או כל ראיה אחרת המלמדת כי בעל מקצוע מטעמו של התובע בחן את השעון ותמך בטענות התובע כי הסימנים על גבי הרצועה חריגים ומלמדים על איכות ירודה של המוצר שרכש התובע. התובע סומך טענותיו על מראה עיניו בלבד ועל התרשמותו הסובייקטיבית, ותו לא.

ברע"א 10124/17 עבדאללה אשקר נ' פאדי סלימאן קבע בית המשפט העליון (כב' הש' הנדל; החלטה מיום 30.1.18):

"בית המשפט לתביעות קטנות נועד לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" – בין היתר, באמצעות "פישוט הליכי הדיון, תוך הגמשת סדרי הדין ודיני הראיות" (רע"א 1868/16 רז נ' האפרתי, [פורסם בנבו] פסקה י (19.6.2016)). ברוח זו, נקבע כי בית המשפט לתביעות קטנות רשאי להסתמך על ראיות שאינן קבילות בערכאות אחרות (סעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), ולקבוע את סדר הבאת הראיות וטענות הצדדים "בדרך שנראית לו" (תקנה 13(א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976). ברם, הגמישות בכל הקשור לדיני הראיות וסדרי הדין אינה חודרת לתחומי הדין המהותי, ואינה מאפשרת לבית המשפט לתביעות קטנות לקבל את תביעתו של תובע שלא השכיל להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו.

אשר לנטל ההוכחה שמטילים דיני הנזיקין על תובע, נקבע מימים ימימה כי –