כהן נ' שפירו ואח'

1.לפניי תביעה כספית, על סך 9,966 ₪, במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעים בנזקי רכוש שנגרמו לרכבו בעקבות מעורבותו בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 15.11.14 ברחוב שטראוס בירושלים. התובע הוא הבעלים או המחזיק של רכב מונית מסוג אופטימה קיה מ.ר. 92-862-26 (להלן: "רכב התובע"). הנתבע 1 הוא הבעלים בזמנים הרלוונטיים לתביעה של רכב מ.ר. 60-556-64 שבוטח בביטוח צד שלישי על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

2.אליבא דגירסת התובע, כפי שנטענה בכתב התביעה, בעת נסיעה ברחוב שטראוס בנתיב הימני בכביש דו סטרי, בעל נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, רכב הנתבעים יצא מחנייה בנסיעה לאחור, לא הבחין ברכב התובע תוך שמתפרץ הוא לנתיב נסיעתו ופוגע בצד האחורי ימני של רכבו עם החזית אחורית של רכב הנתבעים. בנוסף, התובע ציין בכתב התביעה, כי בעת התאונה הסיע נוסעת ואף ציין את פרטיה.

3.אליבא דגירסת הנתבעים, כפי שנטענה בכתב ההגנה, במועד התאונה, סטה רכב התובע חדות מנתיב נסיעתו לצד הכביש על מנת להוריד נוסעת כאשר בעת ביצוע הסטיה, פגע רכב התובע ברכב הנתבעים בעודו בעמידה וכתוצאה מכך, ארעה תאונת דרכים.

4.ביום 15.11.15, התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים בו נשמעו עדויותיהם של הנהגים המעורבים באשר לנסיבות קרות התאונה.

4.1התובע העיד, כי במועד התאונה נסע ברח' שטראוס בירושלים, כאשר בתחנת הנוסעים הממוקמת בסמוך לרחוב שטראוס 25 עמד אוטובוס. התובע האט וכמעט עצר את רכבו לחלוטין או אז הרגיש שקיבל מכה מצד ימין לכיוון הדלת האחורית. לטענתו, הבחין לאחר מכן, כי רכב הנתבעים יצא מחנייה בנסיעה לאחור ונתן לו מכה עם הפגוש האחורי שלו בצד האחורי של רכבו שלו.

4.2נהג הנתבע 1, מר אלן מוסיוף, העיד בפניי. לדבריו, ביצע נסיעה לאחור על מנת לצאת מחנייה המצויה על גבי המדרכה, רכב הנתבעים הגיע למצב בו החלק האחורי של רכבו בלט במעט מהמדרכה לתוך הכביש. באותו שלב, עצר הנתבע 1 את רכבו באופן זה על מנת לאפשר לרכבים שנסעו בכביש לחלוף על פניו, כאשר לפתע, הרגיש פגיעה והבחין ברכב התובע שסטה מנתיב הנסיעה לכיוון המדרכה על מנת להוריד נוסעת. העד הודה, כי יצא מהחנייה בצורה אנכית. לדבריו, עובר לתאונה היה בעצירה מלאה כאשר חלפו על פניו מספר מכוניות.

4.3עד מטעם הנתבעים, מר אנטין אריה, העיד בפניי. לדבריו, הלך על גבי המדרכה ברחוב שטראוס מכיוון 'ביקור חולים' לכיוון 'כיכר השבת' כאשר הבחין ברכב הסיטרואן של הנתבעים נעמד שם לפרק זמן של כמה שניות, בינתיים חצה את הכביש כאשר הבחין ברכב התובע סוטה מהנתיב וחוזר חזרה לנתיב תוך שהוא פוגע ברכב הנתבעים. לדבריו, רכב הנתבעים בלט לתוך הכביש במעט, כאשר התובע כנראה לא שם לב והתנגש עם צידו הימני אחורי ברכב הנתבעים.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות ועדי הצדדים בפניי ולאחר שבחנתי את כל הראיות ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין, נחה דעתי, כי דין התביעה להידחות.

5.1ראשית ועיקר, לא רק שלא מצאתי להעדיף עדותו של התובע על פני עדותו של נהג הנתבע 1, אלא, שעדותו של התובע נמצאה הססנית בחלקה ואף תמכה בחלקה בטענות נהג הנתבע 1. הססנית - הואיל וכאשר נשאל כיצד אירעה התאונה השיב תחילה, כי אינו יודע כיצד קרתה התאונה. רק לאחר הפסקה קלה בעדותו ולאחר הצגת שאלת בית משפט כיצד זה יתכן שאינו יודע את אופן קרות התאונה המשיך בתיאורה כפי שתאר בכתב התביעה. תומכת בחלקה בעדותו של הנתבע 1 – התובע העיד, כי ביקש לעצור בסמוך למקום התאונה על מנת להוריד נוסעת ולצורך זה האט את רכבו וכמעט היה בעצירה מוחלטת בעת התרחשות התאונה. עדותו זו, תומכת בגירסת נהג הנתבע 1, לפיה, רכב התובע הוא זה שסטה מנתיב הנסיעה לכיוון המדרכה על מנת להוריד נוסעת. כמו כן, התובע העיד, כי נהג רכב הנתבעים כעס עליו בעקבות התאונה. לו רכב הנתבעים נסע אחורנית מבלי להבחין ברכב התובע ופגע באופן זה ברכב התובע מדוע זה יצא קצפו של נהג רכב הנתבעים על התובע.