כהן ואח' נ' ביטון ואח'

1.לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן על ידי בתאריך 1.6.17, במעמד התובעת 1 בלבד.

2.המבקשים – הנתבעים, שלא הגישו כתב הגנה, טענו כי בגין טעות שנפלה אצלם סברו כי הדיון עתיד להתקיים ביום 1.7.17 ועל כן לא התייצבו במועד. עוד טענו כי בהיותם עולים חדשים המתקשים בשפה לא הבינו כי עליהם להגיש כתב הגנה עם קבלת כתב התביעה, וכך יצא שלא התייצבו במועד ואף לא הגישו הגנתם. לגופו של עניין טענו הנתבעים כי בדירה ששכרו מאת התובעים נתגלו פגמים רבים אשר לא תוקנו על ידי הנתבעים במהלך תקופת השכירות, וזו לא היתה ראויה למגורים. לשיטתם גם לא ניתנה כל תמורה בעד תשלומי ועד הבית ששילמו.

התובעים הגיבו לבקשה וביקשו לדחות אותה הן בשל העובדה שלשיטתם הנתבעת 1 בקיאה בשפה העברית ואין כל הצדקה לכך שלא התגוננה כנגד התביעה, והן בשל העובדה שלשיטתם טיפלו בכל תלונות הנתבעת בזמן אמת, ודאגו לתקן כל ליקוי או תקלה שנמצאו במושכר במהלך תקופת השכירות לשביעות רצונה של הנתבעת, בעוד הנתבעים נמנעים מלעמוד בהתחייוביותיהם. התובעים ביקשו להפנות תשומת הלב לכך שעל פי ההסכם שבין הצדדים רשאי השוכר, אם לא תוקנה תקלה שבאחריות המשכיר, לתקן את התקלה בעצמו ולדרוש החזר הכספים, ואולם הנתבעת לשיטתם עשתה דין לעצמה ובמקום לפעול על פי ההסכם בחרה שלא לשלם את דמי השכירות, להפר את ההסכם, לפנות את המושכר לפני הזמן תוך שהיא גורמת נזק למשכירים, ואף להמנע מתשלום דמי הוועדה כנדרש.

3.לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ואבהיר –

ראש וראשון יצויין כי הבקשה הוגשה באיחור. תקנה 12 לתקנות השיפוט בתביעות קטנות קובעת כי בקשה לביטול החלטה תוגש בתוך 7 ימים ממועד המצאתה למבקש הביטול. הואיל והמבקשים טוענים כי טעו במועד הדיון, וסברו כי הדיון אמור להתקיים ביום 1.7.17, ממילא מובן כי במועד זה נודע להם דבר הטעות, והתברר להם כי בתיק ניתן פס"ד לחובתם. במצב דברים זה המועד להגשת בקשת הביטול חל ביום 8.7.17 לכל המאוחר, ואילו הבקשה שלפניי הוגשה ביום 3.8.17.

גם אם אתעלם מסוגיית האיחור בהגשת הבקשה, איחור שאינו מנומק ואינו מוסבר, לא ניתן להתעלם מאיחור זה בראיה הכללית של הבקשה. משאין חולק כי הנתבעים קיבלו זימון לדיון ואף הזמנה לדין, ממילא יש לראות בהם כמי שבמודע בחרו שלא להגיש כתב הגנה לתיק ושלא להתייצב לדיון הקבוע, ואם נפלה תקלה או אי הבנה מצידם אין בה כדי להצדיק ביטול פסה"ד מחובת הצדק. למעשה, התנהלות חוזרת ונשנית זו של התעלמות מהוראות ביהמ"ש, מההליך המתנהל כאן ומחובתם של הנתבעים כבעלי דין, התעלמות שבאה לידי ביטוי גם בהגשת הבקשה שלפניי באיחור, יש בה כדי להשפיע אף על גרולה של הבקשה לביטול פסה"ד מכח שיקול הדעת המסור לביהמ"ש.

לכל אלו ראוי להוסיף כי טענות ההגנה שהעלו הנתבעים אינן מפורטות, אסמכתאות לעניין מצב הדירה לא הוצגו, ולמעשה אין חולק כי הנתבעים לא שילמו את דמי השכירות, את חשבונות ועד הבית החלים עליהם מכח היותם שוכרים של הנכס וכי פינו את הנכס בטרם עת (טענה שלא הוכחשה על ידם).

טענות הנתבעים לעניין ליקויים בדירה, הוצאות שהוציאו בקשר עם השבתה למצב תקין, ובקשר עם התמורה שניתנה או לא ניתנה להם על ידי הועד הן טענות שהנטל להוכיחן רובץ על הנתבעים (בבחינת הודאה והדחה), ואלו העלו טענותיהם באופן רפה, ללא פירוט וללא המחשה באמכתאות באופן שיש בו כדי ללמד על סיכוייהם הקלושים לזכות בהליך כאן בסופו.

בהצטבר כל אלו יחדיו – סיכוייהם הנמוכים של הנתבעים לזכות בהליך כאן, טענות ההגנה הרפות שהעלו, התעלמותם החוזרת והנשנית של הנתבעים מן ההליך כאן והעדרה של חובה בדין לבטל את פסה"ד הביאוני לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הנתבעים ישאו בהוצאות התובעים בגין בקשה זו בסך של 150 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.