ת"ק 37751-12-14 אורשלימי ואח' נ' מקרוב

מונחת לפני תביעה התובעים לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכבם בתאונת דרכים מיום 3.4.14.

לטענת התובעת, שנהגה ברכב בעת קרות התאונה, היא חנתה במאונך למדרכה בחניה מוסדרת ויצאה מהחניה תוך כדי פניה אחורנית וימינה, על מנת להתישר ולנסוע ישר בנתיב נסיעתה. התובעת המשיכה מספר מספר מטרים לאחר תחילת נסיעתה בכביש ישר, כאשר לפניה טור רכבים. לטענתה, אותה העת, רכב מסחרי חסם את יציאת הנתבע מהחניה בצד הנגדי של הכביש וכאשר הרכב המסחרי זז ופינה לו את המעבר, הנתבע החל לנסוע אחורנית על מנת לצאת מהחניה ועשה זאת במהירות גבוהה תוך שהוא מתפרץ לתוך נתיב נסיעתה ופוגע ברכבה. הפגיעה במכונית התובעת היתה בצדו השמאלי קדמי של הרכב ואילו הפגיעה ברכבו של הנתבע היתה בחלקו האחורי. לתמיכה בתביעתה צרפה התובעת חוות דעת שמאי מומחה מטעמה.

התובעת צירפה תמונה (ת/1)שם סומנו המקומות בהם חנו התובעת והנתבע בטרם קרות התאונה.

לטענת הנתבע התאונה ארעה בצורה שונה מזו המתוארת בידי התובעת, והיא ארעה בו זמנית כאשר שני כלי הרכב- שלו ושל התובעת- יצאו באותו הזמן בנסיעה אחורנית ופגעו זו בזה. בשונה מכתב ההגנה טוען הנתבע כי האחריות לתאונה רובצת על שני הצדדים. [ע' 2 שורה 26 וע' 3 שורה 2 לפרוטוקול].

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ולרבות התמונות ושמעתי את טענות ועדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה הגדול. ואלה נימוקי:

1. למעשה הנתבע מודה באחריותו, אולם טוען כי גם התובעת אחראית לתאונה יחד עמו.

2. התובעת העידה באשר לאופן קרות התאונה. עדותה אמינה עלי הגיונית בנסיבות העניין ומתיישבת עם השכל הישר עדות הנתבע ומיקום הנזקים ברכב. גרסתה של התובעת עקבית וזהה לזו שמסרה לאחר התאונה למבטחת מטעמה (ת/3). התאונה ארעה בתוך נתיב נסיעתה של התובעת, כך שרכבו של הנתבע הוא זה שנכנס לתוך נתיב נסיעתה. גם שברי הזכוכית היו בתוך תחום נתיב זה ומעידים על כך כי הנתבע הוא שסטה לנתיב נסיעתה.

מקום הפגיעה בצדו הימני של רכב התובעת מתיישב גם הוא עם גרסתה כי עמדה בנתיב נסיעתה ורכבה נפגע בצד שמאל כתוצאה מהמכה שקבל מרכבו של הנתבע שיצא מהחניה.

3. אינני מקבלת את גרסת הנתבע כי האחריות לתאונה חלה עליו במשותף עם התובעת. בין אם הרכבים עמדו במקום כפי שהדגימה התובעת בת/1 ובין כפי שהדגים הנתבע – כפי שסומן ב- X אדום בת/1- הרי כאשר נהג יוצא מחניה בנסיעה אחורנית, עליו לשים לב ולתת את דעתו לכך כי הכביש פנוי, במיוחד כאשר בנסיעה אחורנית זו הוא חודר לתוך תחומי הנתיב הנגדי. לא נטען וממילא לא הוכח כי התובעת סטתה לנתיבו של הנתבע.

4. מכיון שכך, אני קובעת כי האחראי לתאונה ולתוצאותיה הוא הנתבע.