ת"ק 37737-01-16 ר.נ' ג.

תביעה קטנה ע"ס 32,700 ₪, ,שהוכתרה כתביעה "כספית ,חוזית, לשן הרע".

בכתב התביעה נטען כי התובעת היא הבעלים של דירת מגורים בקיבוץ הגושרים וכי הנתבעת שכנתה. מיום שנכנסה לגור בקיבוץ, הנתבעת ממררת את חייה על מנת לפגוע בה ובשמה הטוב לרבות זכויותיה הקנייניות. ההתנכלויות כללו הגשת תלונות אצל מנהלת הקהילה הגב' רחל א. ,(להלן "הגב' א. ") , והכפשת שמה באין ספור טענות שווא. התלונות כללו תלונות בגין "רעש" לכלוך" "מסיבות חצר" "פנסיון כלבים". בעקבות תלונות אלו הגיעה הגב' א. לביקורי פתע שלא העלו דבר.

הוגשה תלונה גם במשטרה ולווטרינר רשותי. תלונות אלו הופרכו. העובדה שהתובעת "מגדלת כלב" אינה הופכת אותה למטרד.

לאחר תקופה מסוימת בה התגוררה בקיבוץ, עברה התובעת לגור עם בן זוגה בדירה אחרת בקיבוץ והשכירה את הנכס. ברם, עם היוודע לה דבר השכרת הנכס, יצאה הנתבעת ל"ציד מכשפות", והחלה למרר את חייהם של השוכרים החדשים על מנת לפגוע בזכויותיה הקנייניות של התובעת ולאלץ אותה למכור את הנכס.

ולא עוד אלא שהנתבעת מתנהלת "באופן בריוני", עת היא פוגעת ברכושה של התובעת , "חותכת גדרות", ו- "משנה סדרי בראשית " אשר הוקמו במיוחד כדי למנוע הפרעה, ו/או כניסה של בעלי חיים אשר ברשות התובעת אל שטחה של הנתבעת.

עקב התנהלותה של הנתבעת פנו השוכרים החדשים אל התובעת וביקשו לעזוב בטענה כי "כלו הקצין" ואין ביכולתם לשאת יותר את התנהלות הנתבעת אשר "לא בוחלת באמצעים וממררת את חייהם". התובעת התבקשה למסור לשוכרים בחזרה את כל השיקים אשר נמסרו לה על חשבון שכר הדירה.

לטענת התובעת , מעשיה של הנתבעת מהווים עוולה של לשון הרע ועבירה לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת תשס"ב 2001 .

בסעיף 11 לכתב התביעה הוסיפה וטענה:

"מעשיה והתנהגותה של הנתבעת ודברי הבלע שעלו במסגרת תלונות השווא אשר הוגשו על ידה גרמו נזק תדמיתי כבד לתובעת ומעבר לכך שהפכה לקלס בעיני חברי קהילת הקיבוץ וההנהלה הרי היא איבדה את מקור פרנסתה".