ת"ק 37505-12-14 רונן נ' עאמר

בשנת 1994 נסע התובע לאפריקה לתקופה ארוכה. טרם שעשה כן, הכניס ציוד רב שהיה ברשותו למכולה והניח אותה בקיבוץ חנתון, סמוך לבית העסק של הנתבע. יצוין כי הנתבע היה עובדו של התובע שנים רבות, עד כשנתיים לפני הנסיעה כאמור והנחת המכולה הייתה בידיעתו ובהסכמתו. עוד טוען התובע כי מסר לנתבע מכונות למשמורת אך התביעה אינה עוסקת במכונות אלו.

בכתב התביעה טוען התובע כי לימים גילה שהמכולה נפרצה וחלק מתכולתה נגנב. התובע טוען כי הנתבע הוא שגנב את התכולה ומכאן התביעה.

הנתבע מכחיש מכל וכל מעורבות בגניבה וטוען כי הוא עצמו שהודיע לתובע על כך שהמכולה נפרצה. עוד טוען הנתבע כי מדובר באירועים שהתרחשו לפני שנים רבות ובכל מקרה חלה על התביעה התיישנות. הנתבע מודה כי התובע מסר לו מספר מכונות וכי הוא מחזיק בהן עד היום ואולם מוסכם על הצדדים שאין מדובר במכונות שהיוו חלק מתכולת המכולה, אלא מכונות שהתובע מסר לנתבע למשמורת תוך מתן היתר שימוש בהן והן מצויות בידי הנתבע והתובע רשאי לקבלם חזרה לידיו.

קיימתי שני דיונים בנושא, שמעתי את הצדדים וכן עדים מטעם התובע ועיינתי במסמכים שהציגו הצדדים. בסופו של יום הגעתי למסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח את תביעתו ודינה להידחות. אנמק בקצרה.

ראשית יובהר כי עילת התביעה על פי גרסת התובע היא גזל (סעיף 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). אמנם, בדיון שהתקיים ביום 8.10.15 טען התובע כי הנתבע "התחייב לשמור על זה כמו שהוא שומר על הציוד שלי והמכונות עד שאחזור לארץ" ואולם בדיון ביום 20.1.16 הבהיר כי אינו מייחס לנתבע חובות של שומר ואף טען "אף פעם לא אמרתי שהנתבע הוא השומר. אמרתי שהוא הפורץ". מכאן שאין בפי התובע טענה לתחולתו של חוק השומרים, תשכ"ז-1967 אלא כאמור לגניבתה בפועל של הסחורה.