בוכבוט נ' אייר פרנס(אחר/נוסף)

בפני תביעה על סך של 6,000 ₪ בגין איחור במסירת כבודה לאחר טיסה של התובע אצל הנתבעת מבוסטון לתל אביב.

אמנם, התביעה הוגשה על פי אמנת ורשה, אך בכתב התשובה לכתב ההגנה, שינה התובע טיעוניו ותמך את תביעתו על אדניה של אמנת מונטריאול.

טענות הצדדים

לטענת התובע, הוא ורעייתו נחתו בנמל התעופה בן גוריון לאחר 35 שעות טיסה, ולאחר שהמתינו למטענם לשווא, פנו לדוכן הנתבעת, שם הובהר כי המזוודות לא הגיעו.

התובע – כך לטענתו – נתבקש להמתין בביתו במהלך היום שלמחרת לקבלת הכבודה המתעכבת.

לטענת התובע, על פי הנחיות הנתבעת, המתינו הוא ורעייתו בביתם שעות ארוכות לקבלת הכבודה (מלבד השעות האבודות בנמל התעופה בן גוריון), כשבמטען הנעלם מצויות גם תרופות כרוניות אותן הם צורכים.

לטענת התובע, הוא זכאי לפיצוי בגין האיחור במסירת הכבודה וזאת על פי אמנת מונטריאול והדברים אמורים ביתר שאת נוכח התנהלותה של הנתבעת מרגע הגילוי בדבר היעלמות הכבודה, אשר בסניפה הרשום אין קבלת קהל. לטענתו, היעדר דוכן קבלת קהל גרם להטרחת רעייתו לשווא ואילץ אותו לשלוח מכתב בדואר רשום.

לטענת התובע, יש לשקול גילו המתקדם ואת גילה של רעייתו, כמו גם מצבה הרפואי. לטענתו, על סמך מכלול הנתונים הנ"ל, זכאים הוא ורעייתו לפיצוי מוגבר.

יצויין כי רעיית התובע אינה מפורטת כתובעת, אך התובע הצהיר כי הוא טוען גם בשמה ואף כתב התביעה מתייחס להיעלמות הכבודה הן של התובע והן של רעייתו.