בן מאיר נ' רשות שדות התעופה ואח'

1.התובע הגיש תביעה נגד הנתבעות על סך של 9,630 ₪, בגין נזקים, בזבוז זמן ועגמת נפש שנגרמו לו בשל הפסד טיסה מישראל לניו יורק.

2.התובע היה אמור לטוס ביום 30.9.16 לניו יורק דרך בלגרד וברלין, באמצעות נתבעת 2. כאשר הגיע לשדה התעופה, התברר שהטיסה מתעכבת ולא תצא במועד. כיון שלא היה מקום ישיבה בסמוך לשער היציאה, החליט התובע להמתין בטרקלין דן.

3.התובע טוען, כי במהלך כל זמן ההמתנה, בדק את מסכי המידע ואף ניגש לפקידה בטרקלין דן כדי לברר את שעת הטיסה המעודכנת. כעבור פרק זמן, ראה שהטיסה כבר אינה מופיעה על המסך, אז החל בבירורים ואף ניגש לשער העלייה למטוס, אולם עדיין לא הצליח לברר מה עלה בגורל הטיסה. לאחר בירור נוסף בשער, נאמר לו שהטיסה עזבה בלעדיו.

4.לטענת התובע בעת ההמתנה לא הופיעה שעת הטיסה המעודכנת ואף לא סימון 'עלייה למטוס' או 'קריאה אחרונה' על המסך. לתמיכה בטענה זו צירף התובע צילום של מסך ההמראות אותו צילם בשעה 11:58, לאחר שגילה שהטיסה יצאה. אף שהתמונה צולמה בסמוך לשעה 12:00, בתמונה צוינה שעת ההמראה המעודכנת - 10:15, ולידה סימון אדום לפיו הטיסה מתעכבת.

5.התובע טוען כי הסתמך על המידע שהנתבעות הציגו על המסכים בשדה התעופה, ולפיכך הפסיד את הטיסה. לדבריו, הגיש התביעה נגד שתי הנתבעות כי אינו יודע מה תחום האחריות של כל אחת מהן. התובע טוען כי לא סביר לצפות כי במשך כל זמן העיכוב שלא היה ידוע מתי יסתיים, ישהה ליד שער העליה למטוס.

6.בנוסף לפיצוי בגין כרטיס הטיסה החלופי שקנה התובע בכדי להגיע לניו יורק במועד סמוך למועד המקורי, עותר התובע לפיצוי בגין בזבוז זמן ועגמת נפש, כאשר לטענתו עם הגילוי כי הפסיד את הטיסה לקח לו 5 שעות לקבל את המזוודות, ובנוסף הוא נאלץ לשוב לביתו ולהגיע בשעה מאוחרת יותר לטיסה החלופית.

7.נתבעת 1 טוענת כי דין התביעה נגדה להידחות על הסף, שכן בהתאם לחוקים הרלבנטיים אין לתובע עילת תביעה נגדה ועילת התביעה במקרה זה יוחדה לחברת התעופה.

8.לגופו של העניין טוענת הנתבעת 1, כי אילו היה התובע מתייצב בשער העלייה בהתאם להוראות, לא היה מפסיד את הטיסה, אולם התובע בחר להמשיך ולשבת בטרקלין דן. עוד לטענתה, אין לה כל אחריות למידע במסכי המידע, שכן מסירת המידע נעשית על ידי חברת התעופה, היא מוסרת את המידע לנתבעת 1 אשר רק מציגה אותו על גבי המסכים, לפיכך אינה אחראית למחדל שגרם לנזק. בנוסף טוענת נתבעת 1 כי חברות התעופה משתמשות בכריזה על מנת לאתר נוסעים חסרים לפני המראת המטוס, שכן הנזק שנגרם להן כתוצאה מהורדת נוסע הוא רב, וודאי נעשה הדבר גם במקרה זה. התובע שבחר להישאר בטרקלין דן לא שמע את הקריאות, ואין לו להלין בענין זה אלא על עצמו.

9.נתבעת 2 טוענת כי היא אינה אחראית לכך שהתובע לא ניגש באופן מסודר בכדי לברר את שעת הטיסה המעודכנת בדלפק המתאים, ולכך שהתובע לא התייצב בשער העליה 45 דקות לפני הטיסה כנדרש. לטענתה, המידע בנוגע להעלאת נוסעים וקריאה אחרונה מתעדכן אוטומטית על גבי מסך המידע. נתבעת 2 טוענת כי יתר הנוסעים בטיסה הגיעו בזמן, ולו היה התובע מגיע לשער בהתאם להוראות, לא היה מפסיד את הטיסה. נציג הנתבעת 2 הצטרף בטענותיו לטענות נציג נתבעת 1 כאשר טען שבטרם יוצאת טיסה, עושה חברת התעופה כל מאמץ בכדי לאתר את כל הנוסעים, שכן הנזק שנגרם לה כתוצאה מהורדת נוסע הוא רב, ולכן מסקנתו היא כי התובע לא עשה די בכדי לברר את מועד הטיסה המעודכן והוא הגורם המרכזי לנזק.