ת"ק 37160-04-16 פנץ נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון ואח'

מונחת לפני תביעה קטנה ע"ס 4,007 ש"ח.

אין חולק כי התובע , עורך דין במקצועו, הוזמן בתורת נושה על ידי הכונס הרשמי לישיבה בבית המשפט המחוזי בתיק פש"ר 21568-03-12. התובע הגיש תגובה במסגרת תיק הפש"ר והתייצב ביום ובשעה שנקבעו לדיון. התובע המתין עד בוש אך תיקו בושש לעלות לדיון. או אז פנה לנציגי הכנ"ר שגילו לו לתדהמתו כי התיק אינו בין רשימת התיקים הקבועים לדיון לאותו יום . בצר לו פנה התובע למותב שבדק ומצא כי הדיון נדחה על ידי בית המשפט לתאריך אחר. התובע חזר כלעומת שבא. התובע טוען כי לא קיבל שום הודעה על דחיית מועד המשפט והוא תובע את האפוטרופוס הכללי ואת הנהלת בתי המשפט בגין הנזקים שנגרמו לו עקב השחתת יום עבדה, שהייתה נמנעת אילו רק שלחו לו הזמנה חדשה בה הודיעו לו על ביטול המועד המקורי שצוין בהודעת הכנ"ר ועל המועד החדש.

הנתבעים מבקשים לדחות את התביעה. לטענת הנתבעים ,הכנ"ר כתב בהזמנה כי רצוי לברר לפני הדיון אם חל שינוי במועדו. עוד טענו הנתבעים כי התובע הגיש את תגובתו לתיק בית המשפט אחרי שבית המשפט דחה את מעוד הדיון . בעת שבית המשפט דחה את מועד הדיון התובע טרם הגיש תגובתו וטרם הוגדר במערכת כבעל דין. זו הסיבה שלא נשלחה לאו הודעה על דחיית מועד המשפט.

שמעתי את הצדדים. הנתבעת ,כמו בכל התביעות הקטנות שנדונו לפני עד כה, לא הייתה מוכנה לשום פשרה אלא החליטה למצות את זכותה ללכת עד הסוף.

הצדדים חזרו לפני על טענותיהם. התובע העיד ,ואני מאמין לו, כי בטרם נסע ממשרדו שבצפת לנצרת ניסה להתקשר לכנ"ר על מנת לברר אם חל שינוי במועד, אך כל ניסיונותיו העלו חרס. גם ניסיון לבדוק במערכת הנט לא צלח.

נציגת הנתבעים חזרה על טענות מרשיה והפנתה לפסק הדין בעניין יעקב כשדי נגד הנהלת בתי המשפט ת.א 35537-11-11 שבו קבע בית המשפט המחוזי כי טעות של המזכירות שלא הודיעה לבעל דין על דחיית מועד הדיון , ושגרמה לבעל דין להגיע לבית המשפט ולהמתין לשווא, אינה מהווה עילה לפיצוי בנזיקין.

נציגת הנתבעים הפנתה גם להחלטת בית המשפט העליון בבר"ע 8126-13 שהוגשה על הפסיקה הנ"ל בה דחה בית המשפט העליון את ערעורו של עורך הדין.

לאחר שבחנתי את הראיות ואת הפסיקה הרלוונטית באתי למסקנה כי במקרה זה יש לקבל את התביעה.

קריאה זהירה של פסק הדין ב רע"א 8126-13 מלמדת כי בית המשפט העליון לא אישר ולא שלל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי. דחיית הבר"ע הייתה מנימוקים אחרים.

ואולם גם אם נלך לפי הגישה ששוללת פיצוי בכגון דא , סבור אני כי במקרה זה יש נסיבות מיוחדות שמצדיקות פסיקת פיצוי, וביתר פירוט: