ת"ק 37148-07-14 יהושע ואח' נ' עבידיה ואח'

1.לפניי תביעה כספית במסגרתה מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים בנזקי תאונת דרכים שהתרחשה ביום 1.7.13 ברחוב רב החובל בשכונת רמת רחל אשר בירושלים. התובע 1 הינו הבעלים של רכב מסוג יונדאי מ.ר. 57-428-23 והתובעת 2 הייתה בזמנים הרלוונטיים לתאונה הנהגת ברכב התובע 1 (להלן: "רכב התובעים"). הנתבע 1 היה הנהג בזמנים הרלוונטיים במשאית בטון מסוג מרצדס, מ.ר. 82-080-14 שבבעלות הנתבעת 2 (להלן: "משאית הנתבעים").

2.אליבא דגירסת התובעים כפי שנטענה בכתב התביעה, בעת נסיעת רכב התובעים ברחוב רב החובל בירידה לכיוון הכיכר בסופו, יצאה לפתע משאית הנתבעים נהוגה בידי הנתבע 1 מדרך עפר צדדית והתנגשה בצידו הימני של רכב התובעים. לטענת התובעים, הנתבע 1 התרשל בנהיגתו בכך שהתפרץ לדרך ראשית מדרך עפר צדדית בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב לנוסעים בדרך.

3.אליבא דגירסת הנתבע 1, רכב הנתבע 1 עמד בעצירה מוחלטת בצידו השמאלי של הכביש כאשר רובו בתוך אתר בנייה ומערבל הבטון שחובר למשאית בפעולה. לפתע הגיחה התובעת 2 וסטתה מכיוון נסיעתה ופגעה בחלקה הקדמי של המשאית.

4.הנתבעת 2 טענה להיעדר יריבות זאת הואיל והנתבע 1 אינו עובד שכיר מטעמה אלא קבלן משנה.

5.בדיון שהתקיים בפניי במעמד הצדדים שבו הם על טענותיהם והנהגים המעורבים העידו אודות נסיבות התאונה ושבו על טענותיהם.

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי עדויות הצדדים בפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל נגד הנתבע 1 ולהידחות נגד הנתבעת 2. להלן נימוקיי.

7.אשר לנתבעת 2 הנני מקבל טענת הנתבעת 2 להיעדר יריבות, זאת, בהסתמך על ההסכם שצורף לבקשת הנתבעת 2 לסילוק על הסף והואיל וטענתה לכך שהנתבע 1 הינו קבלן משנה בעל חוזה עצמאי לא נסתרה. משכך, בהתאם לסעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] אין להשית אחריות במקרה זה כאשר, בין היתר, אף לא הוכח כי בנסיבות התיק הדבר נופל בגדר אחד החריגים המנויים בו.

8.אשר לנתבע 1 סבורני כי יש לקבל התביעה. הנני מעדיף עדות התובעת 2 על פני עדותו של הנתבע 1. נתתי אמון בעדותה של התובעת 2 אשר מתיישבת יותר עם מוקדי הנזק של הרכבים המעורבים. שני הצדדים תיארו את נקודות המגע שבין הרכבים המעורבים כאשר נקודת המגע במשאית הנתבעים הייתה בחזית שמאל ואילו נקודת המגע ברכב התובעים הייתה בצד ימין. הן על פי תמונות הנזק וכן מחוות דעת השמאי ניתן להיווכח כי הנזק ברכב התובעים הינו בצידו הימני, החל מהצד האחורי של הכנף הקדמית-ימנית לכל אורכו של רכב התובעת וכלה בכנף האחורית-ימנית. כאשר אף ניתן להבחין בכנף האחורית בנזק מסוג מעיכה. עובדה זו תומכת באופן מוחלט בגירסת התובעת ומלמדת כי רכב הנתבעים היה במהלך נסיעה. שכן, אליבא דנתבעים, לו רכבם היה במצב עמידה ורכב התובעים היה פוגע בהם, היה ניתן לצפות לנזק ברכב התובעים בפגוש הקדמי תחילה ולכל אורך הכנף הקדמית.