אומנו נ' סככות נועה בע"מ

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, ביום ה- 15/7/18, לפיו התקבלה תביעתה של התובעת, והנתבעת חוייבה לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל, וכן הוריתי כי תשלם הנתבעת לתובעת סכום כולל בגין הוצאות משפט בסך 500 ₪.

הנתבעת הגישה בקשה מפורטת, ביום ה- 6/9/18, בה היא מבקשת לפנים משורת הדין לקיים את הדיון בשנית, היות ולטענתה נפל פגם בהליך המשפטי, וכן טענה היא כי מנהל הנתבעת עבר תאונת דרכים קשה שבועות ספורים לפני הדיון. לגופו של עניין הוסיפה וטענה הנתבעת כי פעלה למתן שרות עבור התובעת באופן מקיף ביותר. בבקשה מפורטת הדגישה הנתבעת כי היתה מעוניינת להשמיע את דברה, ולקבל את יומה בבית המשפט .

הבקשה הועברה לתגובת התובעת אשר התנגדה לביטול פסק הדין. לטענתה הנתבעת סיפקה שירות לקוי, ולאחר מכן, התעמרה, התעלמה ונהגה בהם באופן רשלני. התובעת הפנתה לכך שהיא עצמה סבלה באותה העת מנסיבות רפואיות לא פשוטות ומורכבות.

עיון במסמכים המצויים בתיק בית המשפט, מלמד כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בתוך המועדים הקבועים לכך בחוק.

בית המשפט מביע מורת רוח מאי התייצבותה של הנתבעת לדיון. שגגה, ככל טעות אנוש, אכן אפשרית, אולם טעות אנוש לא בהכרח תהווה תמיד טעם מספיק לביטול פסק דין, בשל אי התייצבות. לצד זאת, התרשמתי כי בענייננו חלות נסיבות אישיות אשר הובילו באופן כזה או אחר לאי הגעת הנתבעת למועד הדיון הקבוע.

בחינת כתבי הטענות בתיק מלמדת כי אין לומר, במקרה זה כי טענות ההגנה של הנתבעת, הינן טענות קלושות.