רחמים ואח' נ' שדה ואח'

לפניי תביעה כספית בגין נזק שאירע לרכב התובעים בתאונת דרכים מיום 12.3.17.

בעת שאירעה התאונה נהגה התובעת 2 ברכב התובעים. לגרסת התובעת 2, הסיעה את רכבה בנתיב הנסיעה בכביש דו סטרי בו נתיב אחד לכל כיוון. רכב הנתבעות, נהוג ע"י הנתבעת 1, חנה במפרץ חניה, הסמוך לביתה של הנתבעת 1, נגד כיוון התנועה. נטען כי הנתבעת יצאה מהחניה תוך כדי חציית הנתיב השמאלי אל תוך נתיב הנסיעה הימני, בו נסעה התובעת, ופגעה בצדו השמאלי של רכב התובעת.

מנגד, טוענת הנתבעת 1 כי החלה לצאת מהחניה רק לאחר שווידאה כי הכביש פנוי. לפתע, רכב התובעת אשר נסע בנתיב הימני סטה בפתאומיות אל עבר רכב הנתבעת, מאחר ונתיב נסיעתו היה חסום על ידי פחי אשפה, וכתוצאה מכך אירעה הפגיעה.

בדיון בפני העידו שתי הנהגות.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוצגו, ולאחר ששמעתי העדויות וטיעוני הצדדים בפני, החלטתי לחלק האחריות לתאונה בין הצדדים באופן שווה.

על הנתבעת 1, אשר ביקשה לצאת מחניה, מוטלת החובה לוודא כי הכביש אכן פנוי וכי ניתן לצאת בבטחה מהחניה לתוך נתיב הנסיעה. כמו כן, הנתבעת 1 החנתה את רכבה בניגוד לכיוון התנועה.

מנגד, בעוד שבכתב התביעה שללו התובעים מכל וכל הטענה לפיה נתיב הנסיעה הימני היה חסום ומשכך, סטה רכב התובעים לנתיב הנסיעה הנגדי, וטענו כי נתיב הנסיעה היה פנוי לחלוטין, הרי שבעדותה העידה התובעת 2 כי פחי האשפה בלטו מעט לכיוון הכביש וכי ייתכן וסטתה לנתיב הנסיעה הנגדי "אולי באופן קל". זאת ועוד, התובעת 2 העידה כי ראתה את רכב הנתבעת מתחיל לצאת מהחניה עוד בטרם חלפה על פניו.

נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי לשתי הנהגות אחריות שווה לקרות התאונה.

לפיכך, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, באמצעות הנתבעת 2, סך כולל של 2,931 ₪, המהווה מחצית מהנזק הישיר לרכב לפי דו"ח השמאי, משכ"ט השמאי ומירידת הערך, כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, וכן סך של 550 ₪ בגין אובדן זמן, טרחה והוצאות משפט. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.