ת"ק 36873-12-15 פינצ'ב נ' בר

לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים (לבקשת הנתבע הוגשו סיכומים בכתב), ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

לא יכול להיות חולק, כי הודעת הדוא"ל מושא התביעה, אשר נשלחה אל התובע, היא בגדר דבר פרסומת, כהגדרתו בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982, הידוע כ"חוק הספאם". ודוק, המדובר בפרסום מובהק של מתן שירותים (שירותי חקירות פרטיות).

אין למעשה מחלוקת גם, כי התובע לא נתן את הסכמתו לקבלת דבר הפרסומת, וכי לא נוהל בין הצדדים משא ומתן כלשהו לרכישת שירות שבעקבותיו נשלחה ההודעה.

משכך, משלוח דבר הפרסומת האמור לנתבע, מהווה הפרה של הוראות חוק הספאם (סעיף 30א(ב) לחוק).

טענות הנתבע שלפיהן דבר הפרסומות האמור עונה על יתר דרישות חוק הספאם בנוגע למשלוח דברי פרסומת, אף אם הייתה נכונה, אין בה כדי לשנות את האמור לעיל.

טענתו העיקרית של הנתבע, היא להעדר יריבות בינו לבין התובע. זאת, לטענתו, הואיל וההודעה נשלחה על ידי חברה (המדובר לטענתו בחברה שהוא אינו בעליה ואינו מנהלה), ולא על ידו באופן אישי.

דין טענה זו להידחות.

ראשית, הנתבע לא העלה טענה זו בכתב ההגנה מטעמו, אלא רק לאחר מכן, ובכתב ההגנה אף אישר למעשה כי הוא זה ששלח את ההודעה האמורה לתובע (סעיף 9.ה. לכתב ההגנה).

שנית, ההודעה האמורה כוללת את פרטיו המלאים של הנתבע, ואינה כוללת את פרטי החברה.

בנוסף, ההודעה מנוסחת כמפרסמת את שירותיו של הנתבע עצמו, כחוקר פרטי, ואילו נסיבות משלוח ההודעה, על ידי חברה נפרדת כלשהי, כנטען על ידי הנתבע, לא הובהרו על ידו.

בנסיבות אלה, אין בעובדה כי נגד החברה ניתנו פסקי דין בגין משלוח הודעות דומות (בהליכים שהתובע לא היה צד להם), כדי לשנות מסקנה זו (ובניגוד לטענת הנתבע, אין מדובר ב"מעשה בית דין"). דברים אלה יפים במיוחד בשים לב לכך שהנתבע עצמו טען באחת מאותן תביעות שהוגשו נגד החברה (תא"מ 51870-11-15), כי הוא זה ששלח את ההודעות מושא אותו הליך באופן אישי (ולא החברה).