ת"ק 36831-09-14 לניאדו נ' א.א. מעיינות בע"מ

בפני תביעה לביטול עסקה, מיום 02.09.13, לרכישת מוצרים ביתיים לסינון מים וקבלת שירותים מן הנתבעת.

ביום 18.03.13, ביצע התובע עסקה עם הנתבעת במסגרתה רכש מוצרים ושירות למשך 5 שנים, בעלות כוללת של 6540 ₪. במסגרת הסכם השירות שנחתם, נכתב כי עלות המוצרים הינה 4200 ₪ וכי התובע "עשה מסלול שירות" (להלן – "העסקה הראשונה").

בחודש ספטמבר 2013, הוזמן טכנאי הנתבעת אל בית הלקוח ואז בוצעה עסקה חדשה, במסגרתה נחתם הסכם שירות חדש, לפיו סה"כ התמורה שתשולם הינה 11,396 ₪ ב – 36 תשלומים. כן נכתב "יש לזכות את הלקוח ב – 5249 ₪ יתרת תשלומים" (להלן – "העסקה השניה").

לטענת התובע, עד היום לא קיבל את הזיכוי עליו הוסכם. עוד לטענת התובע, כפי שהוסבר לו ע"י הטכנאי, הסכום הכולל שיוותר לתשלום לאחר הזיכוי הוא סכום החיוב המקורי.

בנסיבות אלו, טען התובע כי הוטעה ע"י הנתבעת ועתר לביטול העסקה, להשבת סך 11,369 ₪ במלואו ולחיוב הנתבעת בהוצאות בסך 2000 ₪.

מנגד, טענה הנתבעת, כי ביום 02.09.13, ביצע התובע עם הנתבעת עסקה חדשה בעלות כוללת של 11,369 ₪, הכוללת – מוצרים בסך 9,029 ש"ח: מיני בר 3500 ₪, מערכת סינון M1 1690 ₪, מערכת מקס סנן דירתי 2490 ₪, מינרליזטור 180 ₪, כדור כביסה 169 ₪, 2 טאבלטים 700 ₪ והתקנת סנן דירתי 300 ₪. הנתבעת צירפה תדפיסי מסך של אתר האינטרנט שלה ובו פירוט מוצרים לסינון מים ומחיריהם.

כן, נטען כי יתר החיוב הינו בעבור שירות.

הנתבעת טענה, כי מדובר בעסקה תקיפה, שבוצעה מרצונו החופשי של התובע.

כן, נטען כי הזיכוי בסך 5,249 ₪ בוצע ולעניין זה הוצג טופס זיכוי ובו ציון פרטי כרטיס האשראי של התובע.

במהלך הדיון שנערך בפני, שמעתי את עדויות הצדדים ארוכות, ניתנה לכל אחד מהצדדים הזדמנות לחקור האחד את רעהו ולהציג ראיות, וכן נעשה ניסיון מאומץ על ידי להביא את הצדדים לידי הסכמות תוך העמדת כל צד על סיכוניו בהליך.

לדאבון הלב, ניסיון זה עלה בתוהו ומכאן הצורך בהכרעתי.

דיון והכרעה: