ת"ק 36793-03-15 אמירס ואח' נ' אריה זלצברג סוכנות לביטוח

לפני תביעה קטנה בסך 700 ₪.

התובע רכש, לטענתו, מהנתבעת פוליסת ביטוח לכיסוי גרירת רכב. דא עקא, כי בשל התרשלות הנתבעת לא נרשמה הפוליסה אצל חברת הגרירה ולפיכך, עת שנזקק לשירותי הגרירה, לא היתה מוכנה חברת הגרירה לגרור את רכבו.

על כן, נאלץ לשאת בתשלום עברו גרירה באופן פרטי.

הנתבעת הכחישה את דברי התובע. לטענתה, תחילה רכש התובע פוליסות מסוג חובה וכיסוי נזקי צד ג' בלבד, בעלות 703 ₪. עם זאת, כשלושה ימים לאחר מכן, עת שנתקע עם רכבו ונזקק לשירותי גרירה, ביצעה עבורו רכישת פוליסה לכיסוי גרירה, על מנת שהתובע יוכל לפנות לחברת הגרירה.

חרף האמור, חברת הגרירה סירבה לגרור את רכבו על פי תנאי השירות, המחייבים להמציא אישור על תיקון הרכב לאחר גרירה קודמת ואמנם התובע הסתייע בגרירה קודמת, אך לא המציא אישור מתאים על תיקון הרכב.

הצדדים היו חלוקים בשאלה, אם הזמנת פוליסת הגרירה נעשתה מראש, או בדיעבד, כלומר לפני או אחרי שהתובע נתקע עם רכבו. התובע טען כי רכש מלכתחילה את כל הפוליסות בעלות של 900 ₪, אך לא היו בידו כל סימוכין להוכיח טענתו זו.

בעת הדיון ניסה התובע לאתר את הקלטת השיחה שבה נערך התשלום, על מנת להעלות ממנה עבור מה שילם וכמה שילם. אך לשווא. אף לא היו בידו חשבונות חברת האשראי ללמד כי קנה את כל הפוליסות ברכישה אחת.

נוסף לכך, התובע לא הוכיח כי עמד בתנאי הפוליסה למתן שירות הגרירה, לפי הפוליסה שרכש לאחר שנתקע עם הרכב, אותם תנאים המחייבים אותו להמציא לחברת הגרירה סימוכין על תיקון הרכב לאחר הגרירה הקודמת.

נטל הראייה מוטל על התובע להוכיח את תביעתו, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה".