ת"ק 36748-03-15

ביום 1.2.2014 כרת התובע חוזה ביטוח עם הנתבעת, אשר בהתאם לו ביטח את רכבו בפוליסת ביטוח מקיף.

בימים 1.6.2014 ו – 20.6.2014 עבר הרכב שתי תאונות.

משפנה התובע לנתבעת בבקשה לפצותו בגין נזקיו נענה בשלילה. הסתבר כי ביום 8.4.2014 שלל משרד התחבורה את רשיון הנהיגה של התובע, משום שלא התייצב לקורס נהיגה מונעת בו חוייב, עקב נקודות שצבר בעבירות תעבורה.

הנתבעת טוענת כי הפוליסה מחייבת קיומו של רשיון נהיגה בתוקף בעת התאונות ומשלא היו פני הדברים כך, הרי שהיא פטורה מתשלום הפיצוי בגין נזקי התאונות.

התובע טוען כי לא היה מודע לשלילה, כי לא קיבל את ההודעה עליה, כי בעת הכריתה היה לו רשיון בתוקף. לפיכך, ובהיעדר מודעות לשלילה יש לחייב את הנתבעת בתשלום דמי הנזק.

אין חולק כי הפוליסה קובעת, כפי שקובעת כל פוליסה, כי אדם הרשאי לנהוג ברכב חייבלהחזיק ברשיון נהיגה בתוקף אשר לא נשלל קודם לכן על ידי רשות מוסמכת. הכוונה היא לכך, כמובן, שתנאי לנהיגה מבוטחת הרכב היא קיומו רשיון שלא שנשלל קודם לכן (החריג לכך הינו רשיון שאינו בתוקף מזה שנתיים, בגין אי תשלום אגרה. לא בכך עסקינן).

בכל הנוגע לקיומו של רשיון נהיגה בתוקף - אין המדובר במבחן סובייקטיבי אלא אובייקטיבי. שלילה על ידי רשות מוסמכת הופכת את האדם לבלתי מורשה לנהיגה, ומסירה את הכיסוי הביטוחי מעל נהיגתו.

הפוליסה אינה קובעת דרישת מודעות לשלילה. התנאי הינו חד וברור, ואובייקטיבי.

בעניין דומה אמר כב' השופט זילברטל בע"א (מחוזי ירושלים) בע"א 2612/08 כהן נ' מנורה בע"מ (17.3.2009) דברים נכוחה:

"לא ניתן לפרש את התיבה "הינו בעל רישיון" כ"סבור שהינו בעל רישיון". לשון הפוליסה מדגישה את המצב העובדתי הנתון בדבר קיומו של רישיון תקף, ולא את מצבו הנפשי של הנהג או את מצב תודעתו. גם אם יש היגיון לדרוש קיומו של "יסוד נפשי" עת עוסקים אנו בסעיף חוק שמטרתו היא עונשית-הרתעתית, ודאי שלא כך הדבר עת עוסקים אנו בפרשנות סעיף חוזה, אפילו הוא חוזה ביטוח, המגלם חלוקת סיכונים בין הצדדים. קשה להניח בניגוד ללשון הפוליסה, שתכליתו של חוזה הביטוח הייתה להטיל על המבטח את האחריות לחוסר תשומת ליבה של המערערת לגבי תוקף הרישיון במשך יותר משנה."

נוכח האמור – אין מנוס, ודין התביעה להידחות.

אציין במאמר מוסגר כי גם אילו הייתי סבור כי נדרשת מודעות של התובע לשלילת רשיון הנהיגה שלו – ורחוק אני מלסבור כך, שכן הדבר יביא בהכרח לריקונו של תנאי זה מתוכנו – הרי שהנתבע כלל לא הוכיח כי לא ידע על השלילה.

לפנים שורת הדין – אין צו להוצאות.

ניתן היום, ה' אלול תשע"ה, 20 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.