אנידם נ' קבוצת כרמלטון בע"מ

1.התובע, עובד שב"ס, שירת במועד הרלבנטי לתביעה זו בכלא רימונים, שבשרון.

בסיום יום העבודה נהג התובע לנסוע, יחד עם סוהרים נוספים, בהסעה שהעמיד לרשותם מקום העבודה עד לתחנת הרכבת בעכו ומשם היה ממשיך לביתו שבישוב שלומי.

ההסעה התבצעה במיניבוס של שב"ס, שברשיון הרכב שלו הוגדר כ "אוטובוס זעיר פרטי" (להלן: "המיניבוס").

כדי לחסוך בזמן הנסיעה נהגו התובע וחבריו להסעה לנסוע דרך מנהרות הכרמל (להלן: המנהרות"), נסיעה הכרוכה בתשלום אגרה. את האגרה שילמו התובע וחבריו, במשותף ובחלקים שווים, שכן שב"ס לא מימן הוצאה זו.

גובה האגרה משתנה בהתאם לסוג הרכב. ישנם שלושה תעריפים: לרכב פרטי, לרכב ציבורי ולמשאית.

במועד הרלבנטי לכתב התביעה היתה האגרה לרכב שסווג כ"רכב פרטי" 17.38 ₪. זה הסכום שנדרשו התובע וחבריו לשלם במשך מספר חודשים, עד ל-6.12.15.

בתאריך 6.12.15, עת הגיע המיניבוס לכניסה למנהרות, נדרשו התובע וחבריו לשלם 86.90 ₪, שזו האגרה שהיתה נהוגה באותה עת לרכב שהוגדר כ"משאית" (ולא כ"רכב ציבורי", כנטען בכתב התביעה).

2.לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה על נספחיו, נציג הנתבעת (להלן: "הנציג") דרש מהם תשלום בסך 86.90 ₪, למרות שברשיון הרכב של המיניבוס אותו הציגו לנציג, כתוב: "אוטובוס זעיר פרטי" ולמרות שהתובע הציג בפני הנציג קבלות מהנסיעות הקודמות, בהן שילם סך של 17.38 ₪ בלבד.

עוד נטען ע"י התובע, בכתב התביעה על נספחיו, כי במהלך חילופי הדברים בינו לבין הנציג אמר לו הנציג כי עד עכשיו זכה התובע מן ההפקר וכי עליו (על התובע) לומר תודה על כך שהוא לא מתבקש לשלם החזר עבור הפעמים הקודמות.