לב נ' וינשטוק

לפניי תביעה שהגיש התובע בגין נזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעת ברכבו ביום 11.3.16.

למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות התרחשות התאונה. אין חולק כי רכב התובע עמד בחניה בצד הכביש מאחורי רכב הנתבעת, אשר חנה בין רכב התובע לרכב נוסף לפניו.

כאשר ביקשה הנתבעת לצאת עם רכבה מהחניה, פגעה ברכב התובע אשר עמד מאחוריה.

המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם נגרם נזק לרכב התובע כתוצאה מאותה פגיעה.

אין חולק כי התובע לא ראה את הפגיעה ברכב וכי שהה באותה העת בחצר ביתו של חברו הנמצאת בקרבת המקום בו חנו הרכבים. התובע העיד כי שמע את הפגיעה ויצא החוצה אל הרחוב או אז ראה את רכב הנתבעת כאשר הוא בזווית יציאה מהחניה וצעק לה לעצור.

מטעם התובע העידו שני עדים נוספים, חבריו אשר שהו עמו בחצר הבית, וגם הם העידו כי יצאו אל הרחוב לאחר ששמעו את הפגיעה.

מנגד, טוענת הנתבעת כי נסעה לאחור במהירות אפסית, על מנת לצאת מהחניה, הרגישה כי פגעה ברכב מאחור ונסעה קדימה על מנת לצאת ולבדוק מה קרה. לטענתה, מדובר בפגיעת "נשיקה" קלה שלא הותירה כל נזק ברכב התובע. אביה של הנתבעת העיד כי הגיע למקום לאחר התאונה וכי לא היה כל סימן של נגיעה או מכה ברכב התובע.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוצגו, ולאחר ששמעתי העדויות בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה.