ת"ק 36321-02-14 אסכנדר נ' שחאדה

לפניי תביעת רשלנות מקצועית נגד הנתבע, שהיה עורך דינו של התובע בעיסקת מכר מקרקעין. התובע מכר למר גטאס אברהים (להלן: "הקונה") חנות ברח' יפו 99, בחיפה, גוש 10836 חלקה 3 תת חלקה 2 (להלן: "החנות"), והנתבע ערך את ההסכם ביום 18/2/10. 

התובע טוען כי הנתבע לא דיווח על העיסקה לרשויות המס במשך שנתיים, ולא העביר את הרישום ע"ש הקונה, דבר שהביא לכך שהמוסד לביטוח לאומי, המשלם לתובע גימלה קבועה, התייחס אל החנות כנכס בבעלותו, שלל ממנו זכויות, ואף תבע ממנו החזרים. התובע נאלץ לשכור שירותי עו"ד אחר על מנת להתמודד מול המוסד לביטוח לאומי.

עוד טוען התובע כי הנתבע הבטיח לו כי לא יחולו עליו מסים בגין מכירת החנות, אך התובע קיבל חיוב במס לרבות קנסות בגין איחור בדיווח. גם על כך נדרש התובע לשכור שירותי עו"ד ושמאי, להתנהלות מול רשות המיסים ולבסוף להשלמת רישום הזכויות.

התובע טוען כי שילם עבור היעוץ המשפטי וחוות הדעת סך של 8,000 ₪ ותובע סכום כולל של 20,000 ₪ בגין הפסד גימלת המוסד לביטוח לאומי, חילוט מקרר, עוגמת נפש וטרחה בהתרוצצות מול רשויות המס, בתי המשפט ולשכת רישום המקרקעין.

לכתב התביעה צורף חוזה מכר החנות מיום 18/2/10, ומסמכים, המעידים על המו"מ מול אגף מס ההכנסה, בסופו הופטר התובע מ-70% מהקנס, שהושת עליו בגין איחור בדיווח, בוטלו עיקולים, שהוטלו על חשבונותיו, תביעה, שהוגשה ע"י עו"ד דעים חדאד אג'ראא מטעם התובע, נגד המוסד לביטוח לאומי (תיק בי"ד לעבודה 16027-08-11), לה צורפה, בין השאר חוות דעת שמאי לחנות.

הנתבע הכחיש את כל טענות התובע, טען כי התביעה קנטרנית ולוקה באי אמיתות. הנתבע אישר כי ערך את החוזה עבור התובע, לאחר שהתבקש לבדוק את הנכס עבור הקונה, אך לא ייצג את התובע, שסירב לשלם שכר טרחה וטען כי ייוצג ע"י קרובי משפחה שהם עורכי דין. הנתבע טוען כי התובע סרב לחתום על מסמכים נוספים מלבד החוזה, ובמיוחד הדיווח למס שבח, אף ביקש כי הנתבע ישחרר לו את התשלום, שנועד להבטחת תשלום המסים, בטענה כי הוא פטור מתשלום מס. הנתבע סירב ולדבריו מאז החל התובע מטריד אותו ואת הקונה, עד שביום 17/3/10 הושג הסכם בתיווך צד ג', מר בלאן סאמר, לפיו ישיב הנתבע לתובע את הסכום, שהופקד בידיו בנאמנות (צ'ק ע"ס 5,000 ₪, נספח ב' לכתב ההגנה, צ'ק של הנתבע, נספח ג1 לכתב ההגנה) והתובע התחייב לחתום על המסמכים, שהנדרשים לדיווח העסקה לרשויות המס (סיכום הפגישה, נספח ג' לכתב ההגנה). ביום 24/3/10 חתמו הצדדים על ההצהרה למס שבח (נ/1), והנתבע השיב לשאלת התובע כי יחוייב במס שבח שלא יפחת מ-5,000 ₪. התובע טען כי קיבל יעוץ לפיו אינו חייב במס שבח, לקח את הטפסים וביקש להתייעץ עם בני משפחתו, תוך שהנתבע מזהיר אותם מפני קנסות אם יאחרו בדיווח. הדיווח למס שבח הוגש, כך נודע לנתבע בדיעבד, ביום 27/3/11 (נספח ה' לכתב ההגנה). הנתבע טוען כי לאחר תקופה, שלא זכורה לו, פנה אליו התובע בטרוניה בעניין אי רישום העברת הבעלות בחנות, אך הנתבע אמר לו כי עליו להביא אישור על תשלום מס שבח כתנאי להגשת הבקשה להעברת בעלות.

הנתבע מפנה לכך שהתביעה נגד המוסד לביטוח לאומי, כעולה מעיון בה, אינה קשורה לעסקת מכר החנות, אלא לתקופה קודמת, ומצויין בה כי עם מכירת החנות הפסיק המל"ל את הפחתת הקצבה. עיקר ההתנהלות מול המל"ל היתה עקב שומת החנות ע"י המל"ל ביתר, אך אין קשר בין כך לבין העברת הבעלות. הנתבע עומד על כך שההפחתה בזכאות התובע לקצבת המל"ל נבעה מהכנסות העולות על המותר וללא קשר למכר החנות. הנתבע חוזר על כך שלא אמר לתובע כי לא יהיה חיוב במס, וכי עם קבלת שומת מס שבח, סר ביום 19/1/12 עם התובע למשרדי מס שבח, שם נאמר להם כי שווי החנות הוערך ב-50,000 ₪, התובע ביקש הפחתת הקנסות וחלוקת התשלומים, והפקיד נעתר לכך (נספח ו' לכתב ההגנה). הנתבע טוען כי התובע לא שילם את ההסדר, מאחר והסתמך על החזר, שהיה זכאי לו ממס ההכנסה, ההחזר התקבל ביום 19/9/12 ונותרה יתרת חוב לתשלום, שהתובע שילם, וקיבל אישור לרישום בלשכת רישום המקרקעין (נספח ז' לכתב ההגנה).

הנתבע טען כי התובע הסתיר מסמכים וביום 6/10/14 הוסיף התובע מסמכים, ציין כי תחילה הגיש תביעה נגד המל"ל בתיק 14627-09-10, שנמחקה מחוסר מעש, עקב אי הגשת מסמכים ע"י התובע, והתביעה שהוגשה בתיק 16027-08-11 נמחקה, לאחר שהמל"ל החזיר לתובע את הסכומים, שנוכו מקצבתו, לאחר שהוכיח את מכירת החנות, לא לפני שהמל"ל הגיש כתב הגנה לפיו החנות רשומה עדיין ע"ש התובע ולא דווחה המכירה למס שבח. עוד טען המל"ל בכתב ההגנה כי בחודש יוני 2011, לאחר שהתברר כי החנות לא נמכרה בוטלה השלמת ההכנסה לקצבת הזקנה לתקופה 6-11 עד 10/11. התובע טוען כי כל זאת ארע עקב רשלנות הנתבע בדיווח על העסקה. התובע צירף מסמכים משני תיקי התביעה שלו נגד המל"ל, עד לפסק הדין. הנתבע הגיב למסמכים, וטען כי המחלוקת נשוא התביעה נגד המל"ל התבססה על הערכת שמאי גבוהה של המל"ל לנכס משנת 2008 (150,000 ₪) כאשר בפסק הדין קיבלו הצדדים את המלצת בית הדין והסכימו לחישוב רטרואקטיבי של זכאותו לגימלאות לפי ערך החנות 90,000 ₪.

בדיון הודה התובע כי עניין תביעתו נגד המל"ל הוא "עניין אחר" מהעניין נשוא התביעה, וכי הוא דיווח למל"ל על החנות, הם העריכו אותה ב-150,000 ₪, התובע הביא שמאי מטעמו, וטען כי רשות המיסים העריכה את החנות ב-50,000 ₪. החנות נמכרה לדבריו ב-30,000-35,000 ₪. התובע הכחיש את הסכמתו להערכת החנות ב-90,000 ₪ בפני כב' השופט קוגן בביה"ד לעבודה (פרוטוקול, עמ' 1 עד עמ' 2, שורה 13).